"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"

דבר תורה לכבוד שבת קודש מפי כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

מובא בתיקוני הזוהר (תיקון מח פה) (תרגום) זכאי הוא מי ששומר דירה לשבת שהיא הלב, שלא מקרב שם עצבות של הטחול וכעס המרה שהיא אש הגהנום, שעליה נאמר "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" וכן הוא ודאי שכל מי שכועס כאילו מדליק אש הגהנום ע"כ.

והנה צריכים להבין את דברי תיקוני הזוהר הללו, מדוע מביא את הדברים בעניין שבת שהכעס נאסר, הרי הגמרא (פסחים סו) אומרת כל אדם שכועס אם חכם הוא חוכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו.

וכן בזוהר הקדוש (בראשית כז) הזהיר מאוד בעניין הכעס, ואומר "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה". וכך מובא עוד בזוהר הקדוש (פרשת תצוה קפב) שכל הכועס, נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו, ובמקומה שורה עליו רוח הטומאה (ועוד מביא שם הזוהר הקדוש). (תרגום) ודאי זהו בן אדם שמרד בריבונו, ואסור להתקרב אליו ולהתחבר עמו. אם כן מדוע צריך הוספה של "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"?

והראשית חכמה (שער הקדושה פרק ז) הביא את דברי הזוהר הקדוש, אך הוסיף ואמר "ובודאי כי האזהרה הזו, לעולם אינה צריכין אותה שלא לכעוס אפילו בחול, שלא להדליק אשו של גהנום. אלא שביום שבת, הפגם הוא לאין תכלית כי מאחר שאשו של גהנום נתבטל מכל וכל, וזה מדליקו מחדש עוונו גדול מאוד.

וביום שבת צריך אדם להאריך אפו ולהיות עניו בתכלית, וילמד ממדות קונו שביום שבת מאריך לרשעים שבגיהנום, שאשו של גהנום בטל... וממדת ענוה שיקנה ביום שבת "ימשוך לכל ששת הימים, שיום שבת שורש לכל הקדושות".

**
והנה על פי כל הדברים הקדושים אשר אמרנו, אפשר לדקדק ולומר דבכל ימות השבוע האיסור וההקפדה שלא יכעס האדם, אך ביום השבת ההוספה היא לא רק לא לכעוס, אלא להשתדל לא להכעיס ולצער אחרים, וזה "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" כלומר שלא תגרמו במעשיכם או דבריכם להבעיר את אש הכעס בכל מושבותיכם.

וכך נבאר המשנה (שבת לג) שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה, עשרתן ערבתן הדליקו את הנר. ורש"י פירש כי שני הדברים הראשונים "עשרתן ערבתן" זה בלשון שאלה, "הדליקו את הנר" הוא בלשון צווי, ועל זה אומרת הגמרא (שם) מנא הני מילי אמר רבי יהושע בן לוי אמר קרא (אויב ה, כד) "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נווך ולא תחטא‏", אמר רבה בר רב הונא אף על גם דאמרו רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר, צריך לממריהו בניחותא, כי היכי דליקד לינחו מיניה. אמר רב אשי אנא לא שמוע לי הא דרבה בר רב הונא וקיימתי מסברא.

והנה רבותינו מזהירים אותנו לדבר בערב שבת עם חשיכה בבית בנועם, וזה עומק תיקוני הזוהר של "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" להיזהר לא רק שלא לכעוס, אלא שלא יגרום אש וכעס לאחרים, ולהדליק את אש גיהנום בביתו.

****
והנה הגמרא (גיטין נב), על בעל ואשה שהיה השטן מתגרה בהם כל יום שישי בערב שבת בין השמשות, והיו רבים ביניהם. נזדמן רבי מאיר לשם, עיכב אותם שלושה ערבי שבת שלא יריבו, שמע רבי מאיר את השטן אומר "ווי שהוציא אותי רבי מאיר מהבית הזה".

הנה כל ערב שבת מתגרה השטן להוציא השלום, והוא להיכנס לבית האדם. וחייב האדם להיזהר לא לכעוס ולא להכניס את אש הגהנום לביתו.

****
ורבנו החתם סופר בפרשת ויקהל (דף קנב דה. לא תבערו) רמז רמז ל"א" תבער"ו" א"ש" בכ"ל" מושבותיכ"ם" ביו"ם" השב"ת" סופי תיבות הוא אמ"ת שלו"ם. והנה אותיות שלום, מפסיקות בין אותיות אמ"ת, ת‏בער"ו" א"ש" בכ"ל" מושבותיכ"ם" סופי תיבות שלום, והוא מפסיק בין ל"א" לבין יו"ם" השב"ת" לומר שמותר לשנות האמת מפני דרכי שלום ע"כ.

***
וישים האדם מול עיניו בכל עת וזמן את דברי הגמרא (שבת קי"ט), שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כורחו. ואם לאו, מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כורחו.