פרשת נצבים

מפרשי התורה מסבירים שמשה כרת, במעמד הזה, ברית של ערבות בין כל יהודי ויהודיה. הברית של "כל ישראל ערבים זה לזה".

כשאומרים שכל יהודי ערב לחברו, המשמעות היא שאם חסר משהו אצל יהודי אחד, יהודי שני יכול לערוב ולהשלים את החסר.

איך יתכן ש"כל ישראל ערבים" גם הפשוט שבפשוטים, ערב עבור הגדול שבגדולים? מה הוא כבר יכול להוסיף ולתרום בערבות הזו לגדול?

ההסבר לזה טמון בפרוש האדמו"ר הזקן, בעל ה'תניא' המסביר את הפסוק "אתם נצבים היום כולכם", כל ישראל הם בבחינת "קומה אחת שלמה". עם ישראל נמשל לאדם המורכב ממכלול שלם של איברים שונים.

למרות שברור שהראש הרבה יותר נעלה מהרגל, אבל עדיין לא ניתן לומר שהראש רק תורם לרגל ואילו הרגל לא מעניקה לראש שום יתרון. לכל איבר יש יתרון מיוחד שבזה הוא ניצב מעל שאר האיברים ותורם להם.

זו המשמעות של הערבות ההדדית בעם ישראל. גם הפשוט שבפשוטים תורם לכולם.
הגמרא אומרת שעזרא הסופר תיקן לישראל שאת פרשת נצבים קוראים תמיד לפני ראש השנה.
היות והתנאי החשוב ביותר שנדרש מאיתנו כשאנחנו מגיעים להתייצב בפני הקב"ה בראש השנה הוא האחדות.

אהבת ישראל ואחדות הם הדרך הטובה ביותר להגיע לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל

בברכת כתיבה וחתימה טובה.
שבת שלום/הרב יעקב סוסי
בית חב"ד