בעיות נפוצות במתן שתן בקרב נשים

תסמונת השלפוחית הרגיזה

התופעה של שלפוחית רגיזה היא מצב שבו ישנה תכיפות ודחיפות גבוהות במתן שתן. פעמים רבות הצורך להתרוקן מופיע במהירות חדה, הדורשת ממך למצוא בדחיפות את השירותים הקרובים ביותר. תופעה זו יכולה להשפיע מאוד על איכות החיים של מי שסובלת ממנה, משום שכל יציאה מהבית דורשת תכנון מקדים ומציאת כל המקומות האפשריים להתרוקן בהם במקרה בו יעלה הצורך. במקרים רבים תופעה זו תשפיע גם על השינה, משום שהצורך להתרוקן מופיע גם במהלך הלילה, דבר היוצר שינה קטועה.

תסמונת השלפוחית הרגיזה עשויה להופיע בשל שימוש בתרופות מסוימות או מחלות הקשורות למערכת העצבים או בשל גורמים שאינם קשורים בבעיה רפואית. פעמים רבות שלפוחית רגיזה עשויה להתבטא בשל אבנים בכליות, שתייה מרובה או הרגלי התרוקנות שאינם תקינים.

הטיפול בשלפוחית רגיזה משלב טיפול התנהגותי לצד טיפול תרופתי במידת הצורך בלבד. הטיפול ההתנהגותי דורש הפחתה בצריכת מאכלים ומשקאות משתנים כמו מאכלים חריפים, קפאין או אלכוהול, במיוחד לפני השינה. כמו כן יעשה תרגול של הארכת זמני ההתאפקות, כדי "לאמן" למעשה את שלפוחית השתן להחזיק כמות יותר של שתן לפני ההתרעה על הצורך בהתרוקנות.

כאשר המצב חמור יותר עשוי הרופא המטפל לשקול גם שימוש בתרופות, אשר מסייעות בעיכוב של ההתכווצויות הבלתי רצוניות של שלפוחית השתן. הסיבה לכך שהעדיפות למתן תרופות היא נמוכה, היא שתופעות הלוואי שלהן לרוב אינן מצדיקות את התועלת שבהן.

בריחת שתן

נשים רבות סובלות או יסבלו במהלך חייהן מתופעה הנקראת דליפת שתן. בריחת שתן אחרי לידה נפוצה במיוחד בשל מספר סיבות. ראשית בשל המשקל העודף המופעל על שלפוחית השתן, כמו גם על שרירי רצפת האגן, גורמות להיחלשות היכולת להתאפק. שנית, אצל נשים אשר עברו לידה נרתיקית, במיוחד כאשר מדובר בתינוק גדול, ישנה השפעה לרעה על שרירי רצפת האגן גם כן, אשר תומכים בהתכווצות והשחרור של שלפוחית השתן. שנית, במהלך ההיריון ישנה הפרשה של הורמונים המסייעים בהרפיית השרירים בסביבה של הרחם והנרתיק, כדי לסייע במהלך הלידה, דבר אשר יכול להשפיע על יכולת ההתכווצות של שלפוחית השתן ועל חוזקת שרירי רצפת האגן. התופעה של בריחת שתן נפוצה גם בקרב נשים בגיל השלישי, בשל היחלשות שרירי האגן בעקבות גילן המתקדם.

בריחת שתן יכולה להופיע בשתי תצורות, האחת בריחת שתן במאמץ והשנייה בריחת מדחיפות. התצורה הראשונה תתבטא כבריחת שתן בעת התעטשות, שיעול, צחוק או בהרמת חפצים כבדים. התצורה השנייה נובעת מחוסר היכולת להתאפק כאשר עולה הצורך להטיל שתן. התצורה השנייה לרוב מתרחשת בעת ההיריון בשל גדילת הרחם והלחץ המופעל על השלפוחית.

הטיפול בבריחת שתן בעקבות היחלשות של שרירי האגן יכול לכלול מספר אמצעים. ראשית, מומלץ לבצע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן, כדי שיוכלו לתמוך בצורה טובה יותר בשלפוחית השתן וכך תופסק בריחת השתן. כמו כן, מומלץ גם לגשת לטיפולי פיזיותרפיה אשר יסייעו בחיזוק שרירי רצפת האגן גם כן. שנית, יתכן כי במקרים מסוימים תינתן המלצה לטיפול חשמלי, אשר יסייע בכיווץ וחיזוק שרירי האגן גם כן. במקרים בהם התרגול אינו מספיק, יתכן כי יבחר הרופא המטפל על מתן תרופות אשר יסייעו בהתמודדות עם התופעה.