המקובל שגילה בשוק הדגים את ספר הזוהר

הזוהר הוא בעצם פירוש לתורה, שמסביר, שכל סיפורי התורה הם סיפורים רוחניים ולא גשמיים ונכתבו כדי להחזיר את עם ישראל ובעקבותיו את כל העולם, לדרך האהבה איש לרעהו, בדומה לדרך שבה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, כדי להיטיב לנבראיו, בדרך האהבה וההשפעה. חיבור הזוהר היה עתיד להיות גנוז, עד שיבוא הדור האחרון בסוף הימים, שאז יתגלה. לרבי שמעון בר יוחאי, ניתנה הרשות לגלות את רזי התורה, אך משום שהאנושות, טרם הייתה מוכנה להשתמש בכתוב. ספר הזוהר נגנז מיד עם תום כתיבתו, בכדי להתגלות בעתיד.

כעבור חמש מאות שנים, התגלו כתבי הזוהר באזור צפת, על ידי ערבים תושבי האזור. אחד מחכמי צפת, שקנה דגים בשוק, נדהם לגלות את ערכו הנדיר של נייר העטיפה, בו הוגש לו הדג שקנה, אלו היו דפי ספר הזוהר. הוא רכש מן הערבים את כל דפי הקלף, שהיו עדיין זמינים, וליקט אותם לספר. מאות שנים אחר כך, בספרד של המאה ה-13, יצא ספר הזוהר שוב לאור, על ידי המקובל רבי משה דה לאון, עשרים אחוזים מגודלו המקורי נותרו. אלמנתו הענייה של רבי דה לאון, נאלצה למכור את כתבי היד של בעלה, כשנפטר. כך מתגלה לראשונה הספר המסתורי לעולם ומתחיל להיות מופץ ברבים.

ר' יהודה אשלג "בעל הסולם" הבין את חשיבותו העצומה של ספר הזוהר, ולפני 63 שנה כתב פירוש ותרגום שבעזרתם יכול כל אדם להבין את הכתוב בספר. וכך הוא כותב: "היות, שעומק החכמה שבספר הזהר הקדוש, סגור ומסוגר באלף מפתחות, ושפתנו האנושית דלה ביותר, מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד סופו, הביאור שעשיתי אינו אלא סולם, לעזור למעיין, לעלות לגובהם של הדברים, ולהסתכל ולעיין בדברי הספר עצמו". כך באופן פלאי ומסתורי, דפיו עוטפים דגים בשוק, התגלה ספר הזוהר הפלאי ובא לסמל, שהקדושה והטומאה האור והחושך, חד הם.