זה היה סיוט אבל סוף סוף נגמר כך פתרתי את בעיות המשמעת עם הילדים שלי

מה שחשבנו בנושא חינוך ילדים לפני שהפכנו להורים הוא לא תמיד נכון

אני חושבת שמגיל צעיר מאוד, עוד בטרם הפיכתנו לאימהות, אנחנו כבר מהרהרות בשאלה - איזה חינוך אנחנו רוצות לתת לילדים שלנו? אנחנו עונות לעצמנו תשובה המורכבת מהדברים הטובים שקיבלנו מההורים שלנו תוך שאנחנו מוותרות על הדברים שלדעתנו היו פחות טובים שם, וכמובן גם הולכות לפי העקרונות שלנו.

אנחנו רוצות את הכי טוב עבור הילדים שלנו, אבל האם מה שאנחנו חושבות שהכי טוב עבורם זה מה שבאמת הכי טוב? היום אני מבינה שבעיות משמעת אצל ילדים נובעות בדרך כלל מחוסר מודעות שלנו.

כך הבנתי שחייבים לטפל בבעיות המשמעת של הילדים

לפני שנתיים עברנו דירה: אני, בעלי יאיר, יובל שהייתה אז בת 8 ודן שהיה אז בן 6. בבניין החדש כמובן השכנים עדיין לא הכירו אותנו.

מאז שיובל הייתה בת 3 היא הייתה צועקת על כולנו, משליכה חפצים כשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה, רצה בכל הבית ובוכה. אני חושבת שרוב ההורים רואים סיטואציה כזו כחלק מהחיים וחושבים שככה זה אמור להיות ושככה זה עם ילדים. הם לא חושבים לרגע שאפשר אחרת ושהפתרון הוא לדעת מה הם לא עושים נכון ואיך הם יכולים לתקן ולהביא למצב של בית הרמוני ושליו שכיף לכולם לחיות בו. היום אני מבינה שהפתרון כל כך פשוט, עד כדי כך שלא רואים את זה.

יום אחד שמעתי במקרה שכנים שמדברים עלינו ואומרים: "המשפחה החדשה שהגיעה לכאן לא נורמלית". הרגשתי בושה ומועקה אבל אז עדיין לא חשבתי שאפשר למצוא לזה פתרון.

כמה ימים אחר כך, דפקה בדלת שכנה שגרה בקומה הראשונה ושאלה האם הכל בסדר בבית שלנו. היא אמרה לי שהיא שומעות בכל יום בכי וצעקות מהדירה שלנו, שזה מאוד מפריע לה ולמשפחה שלה והוסיפה שזה לא נורמלי ושזה לא אמור להיות ככה. המשפט שהיא אמרה "זה לא אמור להיות ככה" לא הפסיק להדהד לי בראש.

עונשים הם לא הפתרון לבעיות משמעת

עבדתי בכל יום עד 16.00. הייתי אוספת את הילדים מהמטפלת ומגיעה הביתה בשעה 17.00 גמורה מעייפות אחרי יום עבודה מפרך. כמובן היו גם עבודות הבית שחיכו לי. חוץ מלריב עם הילדים לא הייתי עושה שום דבר עבור עצמי ולא עבורם. יאיר היה מגיע הביתה מהעבודה ב-21.00, מתקלח, אוכל ארוחת ערב מול הטלוויזיה והולך לישון.

 בכל פעם שהילדים היו רבים או עושים משהו רע הייתי נותנת להם עונשים וכמובן שזה אף פעם לא עזר כי ידעתי שהילדים לא מקשיבים. בינינו, עכשיו כשאני חושבת על כל עונש שהייתי נותנת להם אז, אני צוחקת: "לכי לחדר", "אין טלפון", "אין טלוויזיה", "בשבת נשארים בבית", "אתה לא הולך לחוג ג'ודו שאתה כל כך אוהב", וכו'.

אז איך לטפל בבעיות המשמעת של הילדים שלי?

בכיתי לחברה הטובה שלי מיטל, שאמרה לי משהו גאוני: "כשהבוס שלך צועק עלייך, האם זה עוזר במשהו? או, כשהבוס הוריד מהבונוס על טעות שעשית זה עזר במשהו? זה עשה בדיוק את ההפך, נכון? אז אותו עיקרון בדיוק עובד גם עם ילדים".

מיטל גם סיפרה לי על ההתמודדות שלה עם בעיות המשמעת שהיו לבתה דניאלה. כדי לדעת איך להתמודד עם המצב היא חיפשה מידע באינטרנט, קראה ספרים וגם קיבלה ייעוץ ממומחית בנושא.

וכך עשיתי גם אני. היום אני מסתכלת לאחור ולא מבינה למה לא עשיתי את כל זה קודם. פשוט לרובנו אין מודעות האם מה שאנחנו עושים זה בסדר או לא, ובגדול - זו כל הבעיה. כמובן שככל שהילדים קטנים יותר כך קל יותר לטפל בזה.

הבנתי שמה שהילדים שלנו צריכים זה זמן איכות איתי ועם יאיר, הם צריכים לשמוע מאיתנו פידבקים חיוביים בכל פעם שהם עושים משהו טוב, אבל שימו לב! ה"פרסים" צריכים להיות פחות חומריים  ויותר בכיוון הבא: הילד עושה משהו טוב? תגידו לו "כל הכבוד! אני גאה בך, אלוף!" ואז תגידו לו "בוא נכין יחד את הקציצות הטעימות שאתה אוהב!". כך אתם משיגים 2 דברים: גם מעניקים לילד פרס וגם מרוויחים זמן איכות לשניכם, שזה הדבר הכי חשוב. זה טוב לילדים וזה טוב גם לנו כהורים.

אנחנו ההורים צריכים לדאוג לזמן איכות עם הילדים שלנו. אני מביאה בפניכם כמה הצעות (סעיף 1 בעיניי הוא חובה - אל תוותרו עליו!)

1. לאכול בכל יום ארוחת ערב משפחתית מסביב לשולחן, כמובן לא מול הטלוויזיה.
2. בכל יום הורה אחר עוזר לילדים עם המקלחת או עם השיעורים.
3. בכל פעם הורה אחר מקריא לילדים סיפור לפני השינה.
4. לשחק איזה שהוא משחק פשוט וכייפי עם הילדים.
5. לסדר את החדר יחד.
6. לבשל יחד עם הילדים.

לסיכום, עונשים הם לא הפתרון. הפתרון הוא שנהיה מודעים למה שאנחנו כהורים צריכים לעשות ואיך.

היום, ליאיר ולי יש מודעות גדולה בנושא וזה עושה את כל ההבדל: החיים שלנו בבית יחד כמשפחה הפכו להיות שלווים ונעימים, וגם הילדים מרגישים כך. כבר אין כמעט צעקות ולכולנו טוב לחיות יחד בבית (וגם לשכנים טוב :) ).