המסע שלי לפולין

טסתי !!!  כי חשוב לזכור ולא לשכוח  - רן ידעי

שנה כמעט חלפה מאז זכיתי לממש את חובתי המוסרית כיהודי בארץ ישראל והשתתפתי  במסע לפולין.

סבור אני כי חובה על כולנו להיות ולהבין מה לנו עשו הנבלות כדי שנזכור ולא נשכח אף פעם גם כשיש לנו תחושת אופוריה של שלום באוויר.

אין לתאר בקצרה ואלפי דפים לא יספיקו לספר במקצת אודות הזוועה , אך מבקש אני לשתף בתחושה ובהרגשה .

בגיל 40 , יש שיאמרו מאוחר מידי , (אך טוב מאוחר משאר אף פעם לא.. ), נרשמתי למסע שאורגן ע"י חברת מבטח סיימון כאחד שהגיע בשיטת חבר מביא חבר, קבוצה מדהימה ומיוחדת של אנשים שאליהם הצטרפתי גרמה לי לעבור את המסע הזה בצורה מושלמת ותואמת ציפיות  .

המסע שאליו יצאנו ביולי 2011 , התחיל בפגישות הכנה שכללו פגישות עם ניצולי שואה וסיור ביד ושם . אין ספק כי פגישות אלו מקלות על העומס הרגשי והנפשי עת נחתנו בפולין וכבר בשדה התעופה הרגשנו את "הרוח הגרמנית" , טרם אספנו את המזוודות וטרם החתמנו את הדרכונים בחותמת הכניסה לפולין .

הגוף נמלא רגש , ולמרות חוסר השינה התעורר כאילו ישנתי לילה שלם , יצאנו מישראל כשמזג האוויר בארץ היה אופייני לחודשי יולי – אוגוסט , הגענו למזג אוויר חורפי , מהפך !!!

Warsaw

וורשה !!!  שלט ענק מקדם ומודיע לנו לאן הגענו, הגוף מתחיל לרעוד .....

הגענו לוורשה כשהגשם מכה בנו ללא רחם . המזג אוויר הקודר תרם את תרומתו להכניס אותנו לאווירה שתלווה אותנו לאורך המסע ....

חשוב לא פחות , זכינו במדריכה מדהימה !!! סולי אורמן ,   קצינת נפגעים שפרשה מצה"ל שלקחה על עצמה כבת לניצולת שואה שהייתה במחנה ההשמדה באושוויץ ,לספר את הסיפור לדורות הבאים . לצידה ,בעלה יוסי אורמן קצין צה"ל בגימלאות טיפל בכל נושא הארגון והלוגיסטיקה בצורה מדהימה ומקצועית .

התיאום המושלם בין בני הזוג , גורם לקבוצה שלנו שמנתה כ 30 איש , להיות מאוזנים ולא עמוסים מהכובד האדיר שיש לנפש ולגוף בעת מסע חשוב זה !!! עת לבכות ועת לצחוק , אם לסכם במשפט אחד את התוצאה של שיתוף הפעולה הזה ביניהם .

הביקור הראשון היה בבית קברות יהודי בוורשה על אדמת פולין , אנחנו מתחילים במקצת על חייהם הרגילים של יהודי פולין עד למועד השואה והשכל מסרב להבין את הסוף של המסע הידוע מראש .סיור ברובע היהודי מתעתע בשכל שלא מבין איך זה קרה . היום הראשון מגיע לסיומו ואנחנו נגשים לנוח , יוסי אורמן האחראי על האיזון מתפקד נהדר !!!

כשהכנרת נלחמת לשמור על מפלס המים שנמצא מתחת לקו האדום כבר שנים רבות , לפולין וסביבתה יש נהרות מים ( נהר וויסלה ) ללא הגבלה והמים זורמים בכמויות בלתי נתפסות , שעה של זרימה כזו , הכנרת מלאה , איך לא הצליחו לכבות את השריפה עם כמות אדירה של מים ??.

בעיירה ויליצ'קה סיירנו במכרות המלח , ערכנו טקס בקברי הילדים והדמעות הופיעו . תחושה מיוחדת המשלבת גאווה , חוסן , עצב ועוד ליוותה אותי לאורך המסע .אך תמיד ידעתי שההחלטה להצטרף למסע הייתה אחת החשובות שעשיתי בחיי .

השותף שלי לחדר הוא חבר, שאותו הכרתי מאז היותי חבלן במשטרת ישראל ונותרנו חברים עד היום , כמה חשוב לצאת למסע כזה עם שותף מתאים , רפי פרץ הוא דוגמה טובה לכך !!

הגענו לקרקוב ופגשנו במשלחת צה"ל שנכחה במקביל למסע שלנו , לראות תת אלוף על מדי צה"ל יושב על מדרגות מחנה השמדה ומכין את הנאום שלו לטקס המסכם באושוויץ , זה מחזה בלתי נתפס שהציף בי אין סוף טונות של חוסן וגאווה לאומית במדינת ישראל ובצה"ל !!!! לכל משלחת מצטרף קצין בדרגת תת אלוף שהוא מפקד המשלחת , הפעם היה זה ראש המטה של פיקוד דרום דאז , אני מצדיע לו על אדמת פולין באמצע מחנה ההשמדה !!!

האדמה הספוגה באפרם של מיליוני היהודים שנשרפו במיידניק ואושוויץ , גורמת לכל אחד מאיתנו להריח את מה שקרה , אך אין השכל תופס את מה שהעיניים רואות .

רמ"ט פיקוד דרום צירף אותנו לטקס הצבאי המרשים ,שעליו ניתן לומר : מי שלא ראה טקס צבאי באושוויץ ,לא ראה טקס צבאי מרגש מימיו .

תרועות החצוצרות , הדי התופים נשמעים למרחוק ואני עם המצלמה מצלם את מה שיתואר כאן בהמשך : צה"ל צועד בשערי אושוויץ , אושוויץ עמוד דום !!!

יהודי ניצול שואה כבן 80 ואולי אף יותר , צועד לצד מפקד המשלחת כשלצידו השני של המפקד צועד קצין המחזיק בספר תורה ע"ש אל"מ אילן רמון .

שאר עשרות החיילים והחיילות צועדים בטורים ארוכים כשדגלי ישראל מונפים ע"י דגלנים ,אל תוך מחנה אושוויץ , באומרם לעולם : אנחנו כאן !! לא נשכח !! לא נסלח !! לא עוד !!

ואריה ישאג מי לא ירא , וצה"ל צועד מי לא ירעד !! רק לראות את המחזה כשהגוף כולו רועד , הנסיעה הייתה מוצדקת . רק לראות את ניצול השואה מתמלא גאווה , חוסן , כאילו אומר אני שוב כאן והפעם אני חזק , הייתי עושה את המסע הזה שוב .

שבוע ימים של מסע מתוכנן בין מחנות ההשמדה שבפולין הבנתי במקצת מה פירוש המילה : שואה .

לכל איש יש שם , רק שם אפשר להבין את המשמעות .

כל אדם הוא עולם ומלואו , לכל משתתף במסע הזה זה היה ברור .

"תניח אבן בבקשה .....", ביקשו ממני כאן לפני הנסיעה , "בבקשה , אל תשכח , תקריא את השם של הדוד והסבא " , לא הבנתי את עומקה של הבקשה עד שהרחתי את השריפה והאפר .

היום , ערב יום השואה 2012 , חובה עלינו להמשיך ולהגדיל את מעגלי המשתתפים במסעות השונים בפולין ובגרמניה ולו רק כדי שחלילה יום אחד לא יעזו להרוס ולשבור את מה שנותר ומהווה העדות היחידה היכולה לספר את מה שהתרחש .

שיחיו כולם עד 120 , בעוד שנים מספר ,עת ניפרד לצערי מהעדים החיים המהווים עדות חיה כנגד כל מכחישי השואה , נמצא עצמנו במציאות לא פשוטה בהתמודדות כנגד ההיגיון המשכנע בקלות כי זוועות כאלו לא יכולות היו להתרחש ולכן לא הייתה מעולם שואה .אפילו היום עדיין ניתן לחוש את הריחוק אולי השנאה של המקומיים שם , בעת המסע .

סעו , השתתפו , בקרו , היו מעורבים ככל שניתן כי שישה מיליון זועקים עד היום . קחו עמכם טישו לניגוב הדמעות , קחו עמכם נרות זיכרון למען אלו שהושמדו ,  וצאו למסע חייכם !!!!

חזרתי מהמסע אדם אחר , לא יודע להסביר בדיוק : מה ואיך אבל ברורה לי העובדה : חזרתי שונה .

חובה לזכור , אסור לשכוח

רן ידעי , אשקלון