פחדים, טראומה ומה שבינהם..

במציאות מורכבת ומאתגרת, אנו מוצאים עצמנו מתמודדים מול גל של חוויות שנחרטות אצלנו בזיכרון יום יום . החוויות שלנו נבנות מאירועים שחווינו, כאשר ישנם הצלחות ומתרחש אירוע שמח אנו יוצרים לעצמנו חוויה טובה, כאשר יש אירוע מפחיד, אנו חווים טרואמה. לא כל אירוע הוא טראומתי.  טראומה זוהי חוויה סוביקטיבית, אדם אחד יכול לתפוס את אותו אירוע כמשמעותי עבורו ואחר לא יתייחס אילו.  טראומה מתרחשת כאשר ישנה תחושה של איום מיידי על השלמות  הפיזית ו/או הנפשית של עצמו או זולתנו וכאשר ישנה הצפה של תחושת חוסר אונים או פחד, למשל בזמן אזעקות ונפילת טילים.

תושבי אשקלון חוו לא מעט אירועים טראומטיים בשל המצב הבטחוני הרעוע הפוקד את האזור.

בזמן הטראומה ישנה חוויה של פחד בלתי נשלט, וכל אחד יכול להגיב אחרת למצב. חלק מאיתנו יגיבו במצב של קיפאון, הגוף קופא ללא יכולת לזוז ו/או לדבר, חלק

מאיתנו יברחו וחלק מאיתנו יתקפו. אלו תגובות הישרדותיות שגזע מוח הקדום אחראי עליהם. יחד עם זאת ישנם תגובות נוספות כגון תגובות פיזיות- כאבי בטן, כאבי ראש, קשיי שינה, חזרה להרטבה וכדומה, תגובות רגשיות, פחדים,  חרדתיות יתר ועוד, ישנם תגובות שכליות - קושי בריכוז, בלבול, אי תשומת לב, ועוד. ובנוסף עלולות להיווצר גם תגובות חברתיות - תלותיות, הסתגרות, אי רצון להימצא לבד וכדומה.

אצל ילדים הטראומה יכולה להיתפס קשה יותר ועוצמתית יותר וזאת בשל  חוסר בגרות של ילדים צעירים בוויסות רגש, קוגניציה חברתית, שפה וזיכרון, אשר יוצרים עליהם קושי להתמודד עם הטראומה. ילדים אלו עלולים למצוא עצמם חווים פחד וחוסר אונים תמידי ובלתי נשלט גם כאשר האירוע הטראומתי חלף. בעצם ילדים אלו חווים חרדה תמידית מפני מה שהולך להיות.  זהו מצב של פוסט טראומה- שמתרחש אחרי הטראומה.

חוויות טראומטיות עשויות להשפיע על כל תחומי התפתחות הילד, כולל התפתחות אינטלקטואלית, בריאות פיזית, תפקוד רגשי, היחסים הבין אישיים, פיתוח תחושת עצמי, וויסות רגש.

כיצד נזהה פוסט טראומה אצל ילדינו?

התגובות של פוסט טראומה יכולות להיות דומות לאלו של הטראומה אך נמשכות לאורך זמן ובתדירות רבה. יש להתייחס אליהם ולטפל בהם, בנוסף ישנם מאפיינים התנהגותיים אצל ילדים אשר מתבטאים ב: אי שקט רגשי ומוטורי,  חוסר בשלות רגשית,  הפרעות בשינה- סיוטים, התעוררות באמצע הלילה בתחושת פאניקה, פלאשבקים, מצוקה רגשית ובכי, פחד להישאר לבד או להימצא לבד, ילדים אלו יישארו עם מישהו שאינו יכול להגן עליהם כמו תינוק או כלב, העיקר לא להישאר לבד,  הם יכולים לפתח תלונות על מחלות, איבוד מיומנויות כמו רגרסיה בשפה ובהרגלי ניקיון, התפרצויות זעם, היצמדות להורים ותלות יתר, נסיגה ביכולות שהיו קיימות אצל הילד, בהרגלים, בגמילה, תוקפנות שלא הייתה לפני כן, ופחדים חדשים וישנים - פחד מלהיות בשירותים לבד, פחד מהחושך או כל פחד חדש אחר.

מה ניתן לעשות?

•           ילדים זקוקים לעזרה במציאת היגיון בחוויה הטראומטית וביצירת אינטגרציה של החוויה בסכמות הקיימות שלהם.
•        להתנהגויות ולתגובות ההורים תפקיד מרכזי. הן משמשות כסמל ודרך התייחסות חברתית עבור הילדים. נמצא שהילדים מגיבים יותר לתגובה המילולית והלא מילולית של ההורים לאירוע מאשר לאירוע עצמו .
•      ההזדקקות של הילד לנוכחות משמעותית של מבוגרים בחייו מלווה כל התמודדות עם חוויות טראומטיות.
•         לא לבטל את הפחד! פחד הוא תגובה בלתי נשלטת, זה החוויה שנמצא בה הילד, יש לתת לה מקום ואמפטיה ולא לומר אין לך ממה לפחד. גלו הבנה ואכפתיות.
•        להיות ערניים, לבדוק כמה זמן לאחר הטראומה הילד ממשיך בהתנהגותו, ישנם טראומות שנדחקות ונסחבות שנים ולעיתים מגלים אותם כעבור   תקופה ארוכה מאוד.
•       תעריפו המון אהבה וחום.
•       תעודדו את הילד לשתף בחוויה שבה הוא נמצא, המון שיחות.
•       כאשר אתם מספרים את אותה החוויה, כל פעם הוסיפו פרט שמח אחר, תשנו את הסוף לסוף שמח, אפשר גם לצייר את החוויה או להמציא סיפור על המצב ולשנות בו פריטים יותר מעודדים.
•         ילד שאינו מוכן לימצא לבד או ללכת לשירותים לבד, בהתחלה תאפשרו לו להיות איתכם, אפשר גם להיכנס איתו לשירותים ובהדרגה לומר עכשו אני ממתין  בחוץ אבל מסתכל עלייך, להשאיר דלת פתוחה ולהישאר בקשר עין. להרפות בהדרגה.
•        ילד שמתנתק מחברים תנסו להזמין לו חברים ולשהות במחציתו עד שיעלה לו הביטחון שוב.
•        לנסות ולחזור כמה שיותר מהר לשגרת הבית מיד לאחר הטראומה, זה מאוד עוזר.
•          הרפיה, לעשות נשימות, יוגה מוזיקה כל דבר שיכול להרגיע במעט את הפחד הקיים.  ניתן לעשות יחד תרגילי נשימות כל בני הבית ולהפגין סולידריות ולהראות לילד שהוא לא מתמודד לבדו.
•         לשמור על קשר עם הצוות החינוכי של הילד (גננת, יועצת, מורה) ולבדוק איך הילד מתנהל שם.
•         אם התסמינים ממשיכים ואתם חשים כי התפקוד ההתנהגותי של הילד נפגע והוא אינו שמח, אינו מתפקד כבעבר פנו לייעוץ מקצועי.

חפצי מידלש יועצת משפחתית וזוגית, מאמנת אישית מתמחה בהפרעות קשב וריכוז.

שמואל 7 אשקלון, טלפון- 054-7723833.