משכנתה , קופסה, דוגמה - זו לא טעות כתיב

איריס גל עוז – מורה ללשון 

המילים המסתיימות באות א' מקורן בשפה הארמית. והרי מי לא מכיר את נוסח הקדיש ,שאף על פי הוא מנוסח בארמית, רוב המילים מובנות לנו . אבל מנגד נשאלת השאלה: מה פשר ה- א שבאה בסופי המילים הללו?   "יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא... לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן." ,

והתשובה היא שהא' הארמית משמשת למטרת  י י ד ו ע. כולנו יודעים שכשרוצים בעברית להפוך משהו לידוע מוסיפים ה' בתחילת מילה (למשל: ילד – הילד),  אז בארמית זה בדיוק אותו הדבר רק ששם מוסיפים א'- בסוף המילה וכך: בִּרְכָתָא(=הברכות), שִׁירָתָא (=השירות), תִּשְׁבְּחָתָא (=התשבחות) וְנֶחָמָתָא (=הנחמות).

משך שנים נקלטו מילים אלה בעברית ונכתבו באין מפריע באות א', דבר המסביר מבוגרים רבים שמתעקשים לדבוק בטבלא, גרסא ופסקא... עד עצם היום הזה. אולם אחרי זמן מה החליטה האקדמיה ללשון עברית שכל המילים המסתיימות ב ָא ייכתבו מעתה ואילך בסיומת ָה.החלטה זו החלטה! אבל, אופס, גם אבא, אמא, סבא וסבתא מסתיימים בא'... מה עושים? 

מסתבר שלכל כלל יש היוצאים מן הכלל, האקדמיה החליטה שבשמות קדומים, ובמקרה של שמות משפחה פרטיים הא' הארמית נשארת ,. וכך נשארים איתנו "ללא גיור" שמות כמו "כסא", וכן שמות משפחה כמו "מלכא" למשל. והבשורה הטובה היא שאפשר לכתוב דוגמאות, נוסחאות, גרסאות וכן גם דוגמות , נוסחות וגרסות.

אני יודעת, זו בשורה לא קלה, אבל אחרי הכול בואו ניכנס לפרופורציות, שהרי לא מדובר בבעיה חשוכת מרפא... ואגב ביטוי זה , איך באמת הוגים אותו???? חשׂוכת מרפא, חסוכת מרפא, או חשׁוכת מרפא?  גם, גם, ולא גם.                                                                                                                      ש' שמאלית וס'  מתחלפות ביניהן. לכן אפשר לומר "מחלה חסוכת מרפא", אך נהוג לכתוב : "חשׂוכת מרפא" , אבל "מחלה חשׁוכת מרפא" מלשון חושך היא ביטוי שגוי שהתפשט, אולי מפני שמחלה סופנית עושה לנו חושך בעיניים.

ואם כבר אנחנו ב'חילופי זוגות'... אולי נציין עוד כמה טעויות רווחות,למשל איך אומרים את שם העיר "שדרות"? המילה "שדרות" באה מלשון "סדר" כלומר שדרה היא שורה מסודרת של עצים, בניינים וכיוצא באלו, ולכן נכתוב שדרות (אך נהגה "סדרות").

ועוד אחת: מהי הצורה הנכונה: תפס או תפש?  פרס או פרש?התשובה היא ששתי הצורות נכונות, אלא שכל אחת משמשת למטרה ספציפית.  'תפש' משמשת למובן של קליטה והבנה, תפיסה שכלית, לעומת 'תפס' כדור למשל במובן הפיזי של המילה. בדומה לכך, יש העדפה מסוימת להשתמש ב'פרס' לציון חיתוך ('לפרוס את העוגה') וב'פרשֹ' לציון מתיחה וגילול ('לפרוש את המפה').

אקדמיה ללשון העברית ניסתה לבטל את כפילות הצורות לפחות בשתי מילים אלו ולהכריע לטובת שימוש אחיד ב"תפיסה" וב"פריסה", אך חזרה בה, נכון לרגע זה, השֹי"ן והסמ"ך מתחלפות ביניהן ומסיגות (או משיגות) זו את גבולה של האחרת, ותורמות לעושר (או לבלגן) המהנה של שפה טבעית.