דברים שבין האדם למקום

במקום שיש כעס יש מי שזוכה בניצחון. יש תמיד את מי להאשים ויש תמיד צדק שאין מה לעשות איתו. במקום שיש כעס אין מקום לסימני שאלה, אין מקום לשטח אפור ובטח שאין מקום לנסות להבין. הכעס, אוהב להשתלט ולזרום בורידים ולצאת החוצה במבטים נעוצים, בקול גדול וגיבובי מילים שאחר כך נצטער עליהן. במקום שיש כעס אין מקום לשום דבר אחר. יש בדידות.

במקום שיש כאב הייתה פעם אהבה, אם לא הייתה אהבה- זה לא היה כואב. במקום שיש כאב נפער פצע פנימי שמעמיק עוד ועוד עד שהכאב משתלט והופך לאזור נוחות. במקום שיש כאב קל להצביע על אחרים ולהאשים אותם בכאב שלנו, לומר ברוטינה נשנית שכואב לנו בגללם. מכיוון שהם עשו לנו, מפני שהם לא עמדו בציפיות שלנו. במקום שיש כאב יש אהבה ואם יש אהבה אז תנו לה לנצח את הכאב ואת הגאווה.

צילום- אורי קריספין

במקום שיש גאווה יש פספוס של חוויות. יש אנשים שיכלנו לאהוב אבל חששנו להתקרב אליהם שמא יאמרו לנו שהם לא אוהבים אותנו בחזרה. יש מילים שלא נאמרות, יש מעשים שמסתובבים עירומים כבני מלך ברחוב הומה, אבל איש לא מצביע עליהם באמת מלבד עצמנו. במקום שיש גאווה מתפספסות אינספור חוויות שלעולם לא נדע איך יוכלו להשפיע על החיים שלנו כי לא העזנו להגשים אותן מפאת מה יאמרו עלינו.

במקום שיש עצב יש מוזיקה שהחלטנו לשים של 'מיוט'. יש עולם שלם שקורה והחלטה לא להקשיב לצלילים, לא לרקוד לפי קצב המנגינה. יש התניות של זמן ומקום למתי אפשר ומותר להשתחרר ולהיות חופשיים ומאושרים, לזמן קצר, לבריחה מהסיזיפיות היומיומית שנקראת החיים. במקום שיש עצב יש רחמים עצמיים שלא מצליחים להגן עלינו ואנשים שחולפים ולא מסתכלים. במקום שיש עצב קשה לקבל או לתת חיבוק מבלי להתפרק בתוך הידיים שאוחזות. הרבה יותר קל לאהוב עצב, הוא יקבל את כולנו בזרועות פתוחות וימלא את כל המקומות שניתן לו. 

צילום- אורי קריספין

במקום שיש כוח חבויה עוצמה. צריך לדעת לקחת את הכוח הזה ולהפוך אותו לעוצמה. במקום שיש כוח יש מניפולציות שנדע להפעיל כדי להשיג מה שאנחנו רוצים, יש תחושת עליונות במקום מבט בעיניים, יש ביקורתיות כלפי כולם ויש חולשה. במקום שיש כוח יש חולשה שלובשת תחפושת למרות שלא כל יום פורים. יש הסתתרות ופחדנות. יש אמת קטנה שמודחקת לצד, כי לא מתאים לנו להתמודד איתה עכשיו, או בכלל. במקום שיש עוצמה לא צריך להשתמש בכוח.

במקום שיש אהבה יש גלים נעימים כאלה, שזזים בכל הגוף, הלוך ושוב כמו שתי וערב ויוצרים שמיכה דקה שמכסה כדי שיהיה נעים. יש מבט מלא תקווה שלא מהסס ומישיר מבט אל תוך הלבן של העיניים. יש חיוך מטופש שעולה בגלל שום דבר שבאמת קורה, סתם ככה, כי נעים. במקום שיש אהבה יש שלווה ונינוחות, מעין רוגע פנימי כזה והשלמה. לא צריך כלום כי לא רוצים כלום. יש אהבה.

צילום- אורי קריספין

במקום שיש מקום קיימת הוויה, החיים לא מקשיבים למה שיש לאחרים לומר או לניסיון העבר אלא קורים בזמן אמת. במקום שיש מקום יש הפתעות ואין חששות, יש קבלה והבנה שמה שקרה כבר קרה ומבט נישא אל העתיד, מלא בתקוות. במקום שיש מקום אפשר להכניס דברים חדשים, אפשר תמיד ללמוד משהו חדש. במקום שיש מקום הכל יכול לקרות, רק צריך לבחור לפנות מקום.