למה אני לא רוצה להיות כוסית?

מה שבתוך הקנקן- יש בי הרבה מעבר למראה חיצוני. נכון, אין כמו תגובות מפרגנות ברחוב, בעבודה וברשתות החברתיות לגבי זה שאני "100ממת" אבל אני הרבה יותר מ'גוד לוקינג גירל'. הייתי מעדיפה שירצו בחברתי כי אני מעניינת וכיפית ופחות כי אני נראית טוב. 

אוכל, קדימה אוכל- בחישוב זריז, כדי להשיל את 10 הקילוגרמים העודפים שלי אני צריכה לסגור את הפה ואין דבר שאני אוהבת יותר בחיים האלה מאשר לאכול. לא שלא ניסיתי להוריד מינונים של ג'אנק פוד- אני לגמרי על זה, אבל המחשבה שאצטרך להרעיב את עצמי או גרוע מזה- לאכול סלט ולדמיין שאני אוכל פיתה מלאה בשווארמה עם טחינה מדכאת לי את הנשמה.

בגדול, אני בחורה מתחשבת- מכירים את זה שאסור להשוות אבל כולם כל הזמן משווים? אני פשוט חושבת על הבחורות שסביבי- אם אני אהיה גם שנונה, גם חכמה, גם יצירתית, גם מוכשרת ו- גם כוסית (!!), זה יהיה ממש חסר התחשבות מצידי. וגם מאוד מתנשאת ולא צנועה והיי אני צוחקת קצת אבל הבנתם את הרעיון, נכון? אוף, בא לי בורקס.


אבל אני, אוהבת להיות בבית-  כולם כבר יודעים שהנוסחה ל- להיראות טוב כרוכה בהמון השקעה וחישוב של מה וכמה אוכלים בשילוב תזונה נכונה ובריאה. לא תמיד בא לי לצאת מהבית, לא תמיד בא לי להתקלח פעמיים ביום כי הזעתי באימון (אל חשש, אני לא אלך לישון מלוכלכת) ולפעמים כל מה שבא לי זה לרבוץ על הספה בבית ולראות ברצף פרקים בסדרה מטופשת ב- VOD.
 שיאהבו אותי איך שאני- אם אני לא אוהבת את עצמי זה כבר סיפור אחר ואין לי ספק שאני אזיז את עצמי ואעשה שינוי כדי להרגיש יותר טוב. אבל... ופה האבל הגדול- אם מישהו העיר לכן על המראה החיצוני או גרוע מזה- הציב אולטימטום לאהבה שלו אליכן שקשורה למי שאתן- הם בטח לא שווים את המאמץ. שינוי עושים כמו בחומוס- באהבה, או לא עושים בכלל.