"אשר יגורתי בא"

לקראת המשחק בבוסניה לא הענקתי מלכתחילה  סיכויים של ממש לנבחרת שלנו. לצערי ההפסד 3:1 הוא פועל יוצא של המציאות העגומה בו מצוי הכדורגל הישראלי. מקמפיין לקמפיין כוחנו פוחת. ב - 2001 פיספסנו את ההעפלה להצלבה, בגלל שער אומלל שספגנו מהאוסטרי הרצוג בתוספת הזמן של המשחק האחרון, אבל להתאחדות לכדורגל לא היה את הסבלנות להמשיך ולתת למאמן הדני האגדי,ריצ'ארד נילסן, להמשיך בשינוי הקרדינלי שהביא במנטליות של הנבחרת . נילסן הלך לפני כשנה לעולמו והכדורגל הישראלי עדיין מחפש את ישועתו. בשנת 2005 הנבחרת בהנהגתו של אברהם גרנט הציגה אולי את הקמפיין הטוב בתולדותיה והחמיצה את ההעפלה למונדיאל רק בגלל הפרש שערים.ההתאחדות לכדורגל במקום לחבק את גרנט ולקשור אותו להמשך המומנטום שלחה אותו לאמן את צ'לסי ובהווה הוא עושה נפלאות עם נבחרת גאנה. נבחרת ישראל ממשיכה להתבזות ולהשתעשע באשליות.  אין בכלל חשיבות לכך שיש לנו עדיין סיכויים למקום השלישי ולמאבקי הצלבה. ראשית,אני מאד מסופק אם נסיים במקום השלישי ואם כן הכתובת על הקיר באשר לסיכויים בהצלבה . שכחנו מתי עשינו משהו מועיל במשחק חוץ מול יריב חזק. בוסניה, יוון,סרביה,רוסיה אנגליה טרפו אותנו בקמפיינים האחרונים .הנבחרת של נילסן להזכירכם שניצחה בארץ את בוסניה סיימה בתיקו בסרייבו. הנבחרת של גרנט לא הפסידה בצרפת ובשווייץ. שלושה הפסדים רצופים בקמפיין לא זכורים מאז הסיום העגום של שלמה שרף ב 1999,את ההזדמנויות לשנות את המציאות עם נילסן ועם גרנט החמצנו. מי יודע מתי תהיה לנו הזדמנות נוספת. עד אז נמשיך להשתעשע בכדורגל העלוב,אולי מעניין, שמספקת ליגת העל.מזל שיש קמפיינים של מוקדמות  מונדיאל ומוקדמות יורו כי אחרת איך היינו יודעים שבישראל בעצם משחקים כדורגל אחר.