״חלקנו - יתרמו את המענק שהם קיבלו״

אני תמיד חוזרת לצמד המילים שהפך לברכה אולטימטיבית ''העיקר הבריאות'' ולא יכולה להפסיק לחשוב על רגע המבחן שלנו, כאן ועכשו, ממש בימים אלה.
הטור הזה נכתב מתוך תהייה גדולה לעצמי, על חברי, שכני, ותושבי המדינה אליה אני מחוברת בכל רמ''ח אברי.

אני חושבת שאנחנו מבולבלים.
אולי חרדים (מפחדים).
בעיקר, אנחנו נמצאים באי ודאות, כנראה חוסר שליטה ואולי גם איבוד עשתונות.
לא כולנו (כמובן), לא באותה מידה, לא מאותה נקודת מוצא ולא על אותו בסיס התמודדות. זה ברור.
ובכל זאת, אנחנו חיים באותה קהילה שנקראת ''מדינת ישראל'' וכולנו חיים כאן, על אדמת ארץ ישראל.
חלקנו - עוטים מסכות, שומרים נגיעה ומתחבקים מהלב.
חלקנו - לא.
חלקנו - נכנסו למשבר כלכלי עמוק, איבדו את מטה לחמם, איבדו את כל כספם ואפילו האור בקצה המנהרה לא נראה.
חלקנו - לא.
חלקנו - מנסים למצוא נקודות אור באפלה, מנסים לשמור על אופטימיות, מחפשים פתרונות יצירתיים, מסרבים לשקוע אל האובדן, שומרים את הראש והכתפיים מעל פני המים.
חלקנו - לא.
חלקנו - עצמאים, או שכירים, עובדים ומתפרנסים, פחות או יותר.
חלקנו - לא.
חלקנו - מערבבים פוליטיקה עם מציאות היום יום. מחרחרים ימין נגד שמאל או שמאל נגד ימין.
חלקנו - לא.
חלקנו - בעלי השפעה, נמצאים בנקודות מפתח, מסוגלים לשנות עבור אחרים, מסוגלים להזיז הרים (או גבעות).
חלקנו - לא.
חלקנו - מאשימים את ראש הממשלה (גם החלופי), את הממשלה, את משרדי הממשלה, את ראשי מערכת הבריאות, את ראשי האוצר, הביטוח הלאומי, ראשי רשויות ו.. את מי לא.
חלקנו - לא.
חלקנו - צועקים ''למה סוגרים'' וגם ''למה פותחים'' וגם ''תשלמו לכולם'' וגם ''למה שילמו לכולם''.
חלקנו - לא.

חלקנו - יתרמו את המענק שהם קיבלו, כי הם מרגישים שהם יכולים להתמודד בלעדיו ; חלקנו זקוקים לכל שקל במענק כמו אויר לנשימה ; חלקנו מודים על המענק.
חלקנו - לא.
חלקנו - מסתכלים סביב, רואים את הצעירים והמבוגרים, רואים את הנזקקים והחלשים, שומרים על עצמנו ועל האחרים, מתוך אכפתיות ואחריות חברתית.
חלקנו - לא.

אני מזמינה אתכם ואתכן לחשוב על האפשרויות שאני משתפת כאן....
תוכלו לבדוק עם עצמכם, לאיזה חלק אתם שייכים ? מאיזו סיבה ?
ועוד אני מציעה, שתבדקו עם עצמכם, האם זה באמת המקום שלכם ? שלכן ? ואולי בכלל לא, והגיע זמן לשינוי המצוי לרצוי ?

העיקר, שתהיה לכולנו שבת יפה של שמחה והודיה, כי אם קראתם והגעתם עד כאן, הרי שכבר יש לכם על מה להודות בחייכם.
תחשבו על זה. בבקשה.

ענת מנדל - מאמנת אישית ומנחת סדנת כתיבה