זיכרון ונתינה בצל הקורונה

כידוע לכולנו, בשבועות האחרונים נמצאת  מרבית האוכלוסיה בישראל תחת מדיניות הסגר בשל מגפת הקורונה.
אוכלוסיית הקשישים, שנחשבת קבוצת הסיכון העיקרית, חיה בבידוד והמצוקה שלהם קשה וזועקת עד לב שמיים.
מתוכם, עשרות אלפי ניצולי שואה, חסרי כל, וביניהם אלפים ערירים ובודדים.

דווקא בימים הקשים והעצובים האלה, אני רוצה להביא כאן את הנחת הקטנה שלי מישראל היפה - תחושת ערבות הדדית ונתינה אין קץ.

עם ישראל התאחד למען הנזקקים, רבבות של אנשים נתנו כתף למען רבבות אנשים אחרים שאינם מכירים, באחדות מופלאה ומתוך מצוות נתינה טהורה. כל אחד לפי יכולתו.

בימים האחרונים, וביום הזיכרון לשואה ולגבורה, עמותות וארגונים רבים גייסו את מיטב מרצם, תחת כל המגבלות והקשיים על מנת לתת מעט נחת, ולהפיג את בדידותם הקשה של הנזקקים. כך גם אנשים פרטיים ובעלי עסקים קטנים או גדולים , שבעצמם נמצאים במצב לא קל, התגייסו כדי להביא מזור  לניצולי השואה, במיוחד ביום הקשה הזה.

גננות ומורים יצרו פעילויות למען זיכרון השואה והניספים מצד אחד, ופעילות מעודדת ומחבקת למען השורדים החיים ביננו מצד שני.
בני נוער התגייסו להעביר מזון לבתי הקשישים, לשוחח עמם ולהפיג את בדידותם.

כל מחווה כזאת, של כל ארגון, עמותה, גבר או אישה, נער ונערה, מחממים את הלבבות.

כחברה במועדון רוטרי צוותא אשקלון, אני רוצה לספר מעט על העשייה המבורכת של חברי המועדון אשר החלה לפני חג הפסח, והתעצמה במיוחד בערב יום השואה וביום השואה עצמו.
חברי המועדון התגייסו כמיטב יכולתם למען הקשישים ולמען ניצולי השואה בעיר אשקלון, אם בתרומות כספיות, אם בשיחות אישיות עם הניצולים, ואם באירגון תרומות של חבילות מזון, ומסירתם לכל נזקק עד לדלת ביתו.
גוייסו מתנדבים רבים לעבודת השליחות, נשים בשלניות, מסעדות ושפים (גם מאשקלון וגם מתל אביב) תרמו מאות מנות מזון שכולם חולקו באהבה רבה.

הימים האלה, עם הזיכרון הקשה מנשוא על מותם האכזרי של 6 מיליון היהודים בשואה, ועם הלב הנחמץ מצער מול 192,000 שורדי השואה שחיים ביננו בצניעות ובגבורה, יש לנו עוד מעט תקווה. עם ישראל חי ומחבק את השורדים.

אני מרגישה רצון וצורך עז להגיד תודה.
תודה לכל הישראלים היפים אשר הטו כתף ועשו מעשה למען השורדים, תודה לכל חברי ממועדון רוטרי צוותא אשקלון.

עם ישראל חי, זוכר ולא שוכח. תודה.