יזכור עם ישראל, ויתחזק

היום אני מתבוננת על תמונות החיילות והחיילים שנקטפו באכזריות מהחיים, בחיוכם ויפי מראם עוטפים את הרשת ונכנסים אל הלב.

אני חושבת על ייחודיות עם ישראל ומדינת ישראל, על ההתכנסות וההתגייסות ביום קשה כזה, למען זכר הנופלות והנופלים במלחמות ישראל ובפעולות האיבה. כיצד כמעט בכל בית בישראל מרגישים את השכול ביום הזה.

אני חושבת על העצב העצום והקושי הרב של בנות ובני משפחות השכול ויקיריהן, שהיו רוצים לבקר את יקיריהם בבתי העלמין ולא יכולים לעשות זאת היום בשל הסגר הקורונה שנכפה עלינו. כאילו לא די בכל מה שעברנו, הנה גם המגיפה הזאת קמה עלינו, ולא תוכל לנו.

אני חושבת, שדווקא היום מכל הימים, כדאי לנו לבחור בסבלנות וסובלנות. כדאי לצפות ולהקשיב למרים פרץ, מי ששכלה את היקר מכל, שוב ושוב, וקמה כעוף החול.

''מה הם החיים'' אומרת מרים פרץ מתוך סרטון שפורסם היום בדף הפייסבוק שלה. ''החיים ...זה לא אורך ימיו (של הנקטף) אלא המעשים שהוא עושה''.
עוד אומרת מרים פרץ - כאילו מתוך ליבי -
הימים קשים, התקופה קשה, אבל זה יעבור, זה זמני. אדם צריך לשמור על השימחה ולהודות על מה שיש.

מרים היא אשת השראה עבורי, במיוחד ביום הזה. אני רואה לעצמי זכות להודות לה, על מה שהיא בוודאי היתה מוותרת עליו, על כל מה שהקריבה לעם ישראל ועל דברי החוכמה והנתינה שלה בכל יום, בכל שעה.

זיכרו, עם כל האובדן, הצער, הכאב, יש גם תקווה, כי "במותם ציוו לנו את החיים" (ח. נ. ביאליק). זאת צוואתם שהם הותירו לנו, להמשיך לחיות ולצעוד קדימה. הרי, לא במקרה עם תום יום הזיכרון מגיע יום העצמאות.

עם ישראל חי ומלא תקווה.
"