כדור הארץ ופסח בצל הקורונה

כפי הנראה, כל תושב כדור הארץ, בכל אחת מארצות העולם, שמע על "מגפת הקורונה". ישנן מדינות שבהן העיסוק בנושא גורף ומטלטל בשל נזקי המגפה והמתים עליהם מדווחים מדי יום, כמו בסין, יפן, איטליה, ספרד, ארה"ב, ישראל ועוד מדינות רבות. ישנן מדינות אחרות בהן המגפה נשמעת כמו משהו רע שקורה לאנשים אחרים ואולי במדינות אחרות, כמו בחלק ממדינות אפריקה וחלק ממדינות אסיה (אפילו בהודו עוד לא חילחלה התודעה לכל תושבי המדינה).

אין ספק בליבי שמגפה אכזרית שכזאת, הפכה את הכדור שלנו לכפר גלובלי קטן עוד יותר ממה שעשתה הטכנולוגיה והכלכלה הגלובלית עד כה. עם זאת, מקנן בליבי רצון קטן, או תקווה גדולה, שהרע הזה שאנחנו חווים כעת, יביא בעקבותיו דווקא פריחה ושגשוג. אם לא ברמה "כלל עולמית" אז  לכל הפחות ברמה "מקומית". בכל מקום על פני כדור הארץ.

מרבית האנשים מונעים מפחד וחשש, מדאגה לכלכלה, לפרנסה, לבריאות. חלק מן האנשים צופים פני עתיד ותקווה לשינוי והעצמה. כמעט כולם מדברים על מה שהיה לפני הקורונה ועל מה שיהיה אחרי הקורונה.

החדשות שמתארות את המצב כרגע, מדברות על מוות, כאוס, חולי, ניתוק, אובדן, בלבול, התכנסות, סגר, עוצר.

התקווה מדברת על העתיד, על הריפוי, על השגשוג והפריחה, על התחלה חדשה, אויר נקי, צניעות, גאוות יחידה, לאומיות. משהו אחר.

העולם נכנס למצב MUTE

עוד לפני הקורונה, ידוע לכל, ובהתבסס על מחקרים אין ספור, זיהום האוויר הוא גורם המוות המוביל בעולם (לפני מלחמות, לפני תאונות דרכים ולפני תחלואות העישון).

כידוע, התפרצות המחלה החלה בסין, בעיר שנקראת ווהאן, משם התגלגלה ככדור שלג פראי אל מדינות אירופה, אסיה, ארה"ב, המזרח התיכון, ואל שולי מדינות אפריקה. סין הייתה גם המדינה הראשונה שהכניסה את תושביה לסגר. זה היה סגר הרמטי כמעט באופן גורף ובמיוחד באותה עיר ובאותו מחוז בו התגלתה ההתפרצות.

הצלחתי לעקוב אחר ההתרחשויות שם בעיקר בזכות חבר לפייסבוק, שבחודש האחרון הפך לסלברטי. עופר דקל, ישראלישחי בווהאן עם משפחתו ותיעד יום אחר יום את הסגר מתוך קרביה של העיר.

תמונות לווין שפורסמו על ידי נאס"א הוכיחה ירידה ברורה בזיהום האויר בעשרות אחוזים בעקבות הסגר שהוטל שם. כך גם תמונות של סוכנות החלל האירופית, הראו כיצד בעקבות התפרצות הנגיף, וההדממה שנכפתה על המפעלים והתחבורה בסין הביאו לירידה מובהקת ודרמטית מעל אזור כה גדול ונרחב בבת אחת.

לדברי החוקרים, ובראשם פיי ליו, ממרכז החלל של נאס"א, פליטת הגזים מתחנות הכח, מתקני תעשיה, כלי תחבורה, ועוד, גורמים לבעיות נשימתיות כמו שיעול, אסתמה, קשיי נשימה, ומפחיתים את איכות החיים.

המדינה שנפגעה באופן קשה ביותר, מיד אחרי סין, הייתה איטליה. גם שם הוטל סגר על המדינה, התושבים התבקשו להישאר בבתיהם וכל בתי העסק, המוסדות, המפעלים שאינם חיוניים – הושבתו. תמונות לווין הוכיחו גם כאן, כיצד זיהום האוויר צנח משמעותית.

מאוד יתכן, שלאחר תום המגפה (בתקווה שזה יקרה במהרה) נוכל לראות את הדברים החיוביים שהיא הביאה איתה. אחרי שנלקק את הפצעים, נרגע מהפחד ומחוסר הידיעה, נתבונן אל העתיד בתקווה ונראה כי בעקבות הסגר שאולצנו לחיות בתוכו, צמצום זיהום האוויר באופן הכה דרמטי הזה, הציל חיים וימשיך לתרום לעתיד הגלובלי יותר טוב, לפחות בהיבט הזה.

תמונה נפלאה של ה-CNN יוצרת השוואה בין הודו של לפני הקורונה להודו של אחרי הקורונה.

עוד אפשר לומר בתקווה ובזהירות, כי תבואנה לעולם "הטבות" נוספות אחרי הקורונה.

הכלכלה קורסת – בארץ ובעולם

מיליוני אנשים עובדים, שעד לפרוץ המגפה עבדו לפרנסתם והניעו את גלגלי הכלכלה, בכל אחת ממדינות העולם, פשוט נסגרו בבתיהם.

עסקים גדולים או קטנים סגרו את שעריהם. בורסות העולם צנחו זו אחר זו, תרבות הצריכה שמאפיינת את העולם ככפר גלובלי השתתקה. אנשים נאלצים לחשב את אורח חייהם מחדש בשל אילוצים של הגבלת אמצעים והצורך הקיומי להסתפק במועט.

אזרחי המדינות השונות לומדים לחיות עם מה שיש להם ליד הבית, בתוך העיר, הכפר, השכונה. אולי זה יוביל ליתר צניעות, לצריכה מבוקרת, ואפילו לתקשורת אחרת בין אנשים, בכל רחבי העולם.

מרבית העסקים, כפי הנראה יוכלו לשרוד 3 או 4 חודשים קשים. העסקים הקטנים, העצמאיים, יתכן ולא יוכלו לשרוד זאת.

מוסדות המדינה נבחנות בתקופה זאת, במיליוני עיניים מלאות פחד וזאת שעתן לעמוד במבחן. האזרחים אמורים לשים את מבטחם בשלטון בתקופה קשה זאת שאין לה אח ורע.

 אופטימיות ליום שאחרי

בימים אלה, אזרחי כל המדינות, מתכנסים בדלת אמותיהם, הפעילות הכלכלית שואפת לאפס, הפחד הקיומי וההישרדותי כבד, החשש לבריאות האישית ולבריאות של בני משפחה, חברים וקרובים, כואב ונראה כי הייאוש מכרסם כל חלקה טובה.

כמובן שכל אדם ואדם לוקח את הדברים אחרת, מתמודד עם הקשיים באופן שונה ונדרש לעמוד באתגרים אחרים מהסובבים אותו.

קשה לראות את הצדדים החיוביים של המגפה לצד קשיי התחלואה ובתוך המשבר הכלכלי. הפחתה בזיהום אויר, פריחה של הטבע, הפחתה במספר תאונות הדרכים, כל אלה לא נתפסים, לפחות עכשיו, כבעלי חשיבות כלשהי. ובכל זאתאומר -

הירידה החדה בכמות גזי החממה צומצמה בעשרות אחוזים ;

לפי פרסומי הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה נראה כי הדרישה העולמית לנפט תפחת (מחיר הדלק כבר ירד);

האוכלוסייה, בכל מדינה, תצמצם את הצריכה שלה (אם מתוך מיתון או חוסר ודאות כלכלי ואם מתוך מודעות לצריכה נבונה);

סובלנות לאחר (פליטים, מהגרים, אוכלוסייה מוחלשת);

ענף התעופה ישנה את פניו (מה שיביא לחיסכון כלכלי, להקטנת זיהום האויר ונזקי קרינה מופחתים);

עולם התעסוקה ישתנה בעקבות ההתנסות עם עבודה מהבית ובזכות השימוש בפגישות וירטואליות – ככל שארגונים רבים יבינו את הפוטנציאל העסקי ואת החסכון האדיר – פחות נהגים על הכביש, פחות הוצאות והקטנת משאבים, ושוב, פחות זיהום אויר הנובע מפליטת הפחמן וגזי חממה ;

עלייה בהיגיינה האישית – גם כל אחד לעצמו וגם במסגרות קהילתיות ומקומות ציבוריים. מצד אחד שטיפת ידיים ושמירה על הימנעות ממגע מיותר, ומצד שני מודעות לבריאות האישית גם במקומות העבודה וגם במערכת החינוך.

ערב פסח בעולם היהודי

כאילו שהגיע גל של היטהרות, העולם כולו מתכונן לניקיון אביב קולוסאלי.

הכדור מחשב מסלול מחדש. עם שמיים נקיים ממטוסים, ערפיח זיהום האויר מפנה את מקומו לאוויר צח.

כאילו שמישהו משפריץ ווינדולין וממרק את כל החלונות, האדמה נשטפת כמו ספונג'ה של אלכוג'ל והלכלוך יורד אל תהומות הביוב ונעלם מן העיין.

העבדות של העולם החדש (לעוד מכונית ועוד סלולארי ועוד גאדג'ט ועוד חולצה או סוודר) מפנה את מקומה לחיי פשטות, צניעות והסתפקות במועט. המשפחתיות מקבלת מקום של כבוד.

הטבע כבר לא מובן מאילו, והנה אנחנו רואים בעינינו כמה יופי יש סביבנו, איך אפשר להנות מצמיחה ירוקה ופריחה מרהיבה בכל צבעי הקשת. קיימות ואקולוגיה כבר לא סיסמאות ריקות, כששומעים את הציפורים מצייצות, וחיות הבר מציגות את עצמן לראווה כי קיבלו חזרה את שטח המחייה שלהן.

במקום לנדוד 40 שנה במדבר, נשב בבית מספר שבועות.

את השפע החומרי לא נשקיע בעגל הזהב כי השפע האמיתי אינו בחומר אלא ברוח – לא בכסף אלא בבריאות טובה, לא בעושר אלא באושר. ואז תבוא על כולנו התרוממות רוח של ערבות הדדית ואחווה חוצות גבולות.

היום יותר מתמיד, העולם שלנו יפה בעזרה לזולת, בכל השפות, בכל מזג אוויר ובכל דרך, ועלינו, אזרחי העולם כולו,לשמור ביחד על דרך ארץ.

חג פסח שמח.