תחפושות ומסכות – לא רק בפורים

אחרי לילה ארוך בממ"ד, זה בהחלט זמן לחשוב על כל הדברים שאני עוד רוצה להשיג בחיים. וכשאנחנו מיד אחרי פורים, על אחת כמה וכמה, על כל מה שאני רוצה לשנות או להספיק.

אני יכולה להעיד על עצמי, שלאורך כל השנים, למעט מקרים יוצאי דופן, תמיד התחפשתי, לפעמים השקעתי יותר ולפעמים פחות, אבל תמיד הרגשתי את פורים זורם לי בעורקים.

אימי, זכרה לברכה, הייתה תופרת תלבושות תיאטרון  (בעיקר תיאטרון החאן בירושלים) ומחול (בעיקר להקות הורה בירושלים אבל לא רק) ובזכותה, כל פורים, לאורך חיינו, שלי ושל אחיותיי ואחר כך גם של ילדי, היה יום של הגשמת חלומות.

למעשה, כילדים, אנחנו יכולים לבחור את כל אשר עולה על לבנו, ולהתחפש, למה שאנחנו היינו רוצים להיות בחיי היום יום ולא הצליח לנו.....

בקרנבלים של ימי הביניים ובכלל בעולם הנצרות, היתה כוונה כמעט קפיטליסטית – תן לעם לחם ושעשועים, שיעשו את זה הכי פרוע שהם יכולים, עם מסיכות לצורך שחרור מלא מעכבות – בתמורה תקבל שנה של עבודה פוריה ו"משוחררת", עד לקרנבל הבא.

בישראל החל משנות השלושים של המאה העשרים נחגגה העדלאידע, כזכר לימי המשתה של אחשוורוש, אולי לזכר אסתר שהסתירה את מוצאה מהמלך או להיפוך הפור לטובת העם היהודי מהודו ועד כוש.

פורים הוא בהחלט הזדמנות להחליף את דמותנו, ולו ליום אחד, ולתת ביטוי למשהו פנימי אישי שלנו.

פסיכולוגים טוענים שלכל ילד (וגם מבוגר) יש חוויה עמוקה שנמצאת בתת ההכרה שלו, לפעמים אוסף של קשיים או קונפליקטים, שמובילים אותו לקשיים בחיי היום יום. לפעמים אפילו בלי לדעת מה זה אותו קושי ומה הגורם לאותם קונפליקטים.

דווקא בפורים, יש לנו הזדמנות לצאת מעורנו, ולהפוך לדמות שמסמלת את מה שהמתחפש היה רוצה להיות, או כפי שהיה רוצה להיראות בעיני האחרים. לפעמים זה ממש הפוך ממה שהמתחפש חושב על עצמו כנתפס בעיני הסביבה שלו.

ילדה שרוצה להתחפש לנסיכה או מלכה, מחפשת את ההכרה ביופייה (גם אם אומרים לה שהיא יפה, זה לא מספיק לה, היא צריכה לקבל חיזוק חיצוני). ילד שיירצה להתחפש לשוטר או מלך מבקש להרגיש כוח ועוצמה. מי שבוחר להתחפש לליצן, אולי רוצה להראות שיש בו גם צד אחר ולא רק "מבוגר אחראי" (זה יכול להיות ילד או מבוגר). כך גם המתחפשים לדמויות של גיבורי על רוצים לשקף את היותם אמיצים וגיבורים ומי שמתחפשים לדמויות "מרושעות" כמו שודדי ים או זומבים בודקים למעשה מה יקרה אם אני אהיה רע ? האם השמיים ייפלו ? וכך נותנים הפסיכולוגים עוד דוגמאות שונות והסברים ונימוקים לבחירת התחפושות של הילדים (או המבוגרים). כמובן, שיש לקחת בחשבון שזה רלבנטי רק אם התחפושת נבחרה על ידי המתחפש מיוזמתו (ולא בגלל שאמא קנתה את התחפושת בעלי אקספרס או שכל השכבה החליטה להתחפש לשפנפנות וכו').

לא פעם, אני חושבת על כל ה''תחפושות'' שאנחנו, הנשים, עוטות על עצמנו.
אמא, בת, פאם פטאל, מנהלת, קולגה, קרייריסטית, מבשלת, מנקה, מחנכת, מובילה ו.... טוב, הבנתם. כל תפקיד והתחפושת שלו.
ובכלל, האם יש תחפושות אופייניות לגברים ותחפושות לנשים ? או אולי כולנו מתחלקים באותו סט אפשרויות ?מי שקרא את הספר שאני כתבתי "פורים שמח עם זורו נסיכה וליצן" מבין שאני לא מאמינה בתחפושות של "בנים" או של "בנות" וכיצד גם ילדה מתוקה רוצה להתחפש לזורו וילד אהוב ירצה להתחפש דווקא לנסיכה. אנחנו, כחברה, אמורים לקדם את השאיפות של כל חברי הקהילה שלנו, ולאפשר לילדינו או חברינו לבטא את עצמם.

לכן, זמן פורים, יכול לעודד את ההורים לשיח עם הילדים, סביב בחירת התחפושת. לאפשר לילד להתחפש למה שהוא בוחר, ולנסות לגלות את מה שמתחבא לו שם מתחת לבחירה שלו.

מכירים את הסיפור "בן המלך והעני" ? בו הילד העשיר רוצה לחוות את חיי הילד העני ? אתם מבינים שעושר הוא לא ערובה לאושר, נכון ?

אני תמיד מרגישה שפורים מותיר אותי עם המון סימני שאלה והנה גם כאן הותרתי כמה כאלה, ואשמח להשאיר לכם עוד שאלה פתוחה – שאולי תעזור לכם למצוא את התחפושת שלכם לשנה הבאה –

אם היית יכולה או יכול, להשתחרר מכבלים בלתי נראים, אם לא היו מגבלות של נורמות או ציפיות מאחרים, אם היית במודעות וחקירה של הרגשות, הפחדים והחלומות, של הערכים ושל החוזקות, מה היית רוצה להיות ?

זהו. בפורים הבא, מתפרעים עד לא ידע.