22.08.19 / 08:00
פרטיות היא מונח שעבר תמורות משמעותיות, אפילו דרמטיות, בעשורים האחרונים. ההגדרה המקובלת של הזכות לפרטיות היא מרחב – פיזי ו-וירטואלי גם יחד – שבו הוא שולט באופן מוחלט על מידת החשיפה של חייו. לעתים מתנגשת זכות זו עם מרכיבים מהותיים אחרים בחיים העכשוויים כמו זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי, אבל גם כך בכל מקרה רבים מאיתנו מוותרים, במודע או שלא במודע, על הזכות לפרטיות.
דוגמה בולטת אחת היא ניהול פומבי וקולני של שיחות טלפון שעוסקות בנושאים שנחשבו עד לפני שנים לא רבות כאינטימיים מאוד. דוגמאות נוספות לכרסום זכות הפרטיות הן מצלמות האבטחה שנמצאות בעוד ועוד מקומות במרחב הפיזי, ואילו במרחב הווירטואלי אנחנו מאפשרים לגופים כמו פייסבוק, גוגל וכו' לאסוף עלינו מידע רב.
חשוב להדגיש שגם אם האדם מוכן לוותר על חלקים הולכים וגדלים מפרטיותו, וגם אם לכאורה המושג "פרטיות" הפך פחות משמעותי, עדיין קיימת זכות יסוד זו. מי שמגן עליה הוא חוק הגנת הפרטיות משנת 1981, ועיגון נוסף בחוק ניתן למצוא בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שנכנס לספר החוקים עשור מאוחר יותר.
אילו פעולות מהוות הפרה של חוק הגנת הפרטיות?
המקרים שמוגדרים כהפרה של חוק הגנת הפרטיות מפורטים בסעיף מס' 2 של חוק זה. ביניהם:
* העתקה של תוכן כזה או אחר
* צילום של אדם – כולל במקרים שבהם הוא נמצא במרחב ציבורי, וזאת אם מדובר על מצב שעלול להוביל להשפלה של אותו אדם
* התחקות בעקבות בן אדם
* שימוש בשמו של אדם או בתמונתו ללא קבלת אישור לשם השגת רווח כלשהו
* שימוש במידע שהתקבל למען מטרה מסוימת עבור מטרה אחרת
באופן טבעי כל הפעולות הנ"ל תלויות גם בפרשנות להן, אבל כמובן שההמלצה היא לא לקחת סיכונים מיותרים ולא להסתבך עם החוק. במקביל, אם הופרה זכותכם לפרטיות, תוכלו לתבוע את מי שעשה זאת על סמך החוק החשוב.
העונשים הקבועים בחוק
הפרה של חוק הגנת הפרטיות הינה עוולה אזרחית, ובחלק מהמקרים גם עבירה פלילית.
במקרים שבהם מדובר על עוולה אזרחית, הענישה תהיה לרוב מתן פיצוי כספי לתובע שפרטיותו נפגעה. כשמדובר על עבירה פלילית, העונש כבר עשוי להיות מאסר כשפרק הזמן המרבי הוא לא פחות מ-5 שנים.
דגש חשוב נוסף לגבי תביעה על בסיס עוולה אזרחית הוא שבמקרים אלה אין צורך להוכיח כוונת זדון (במקרים של עבירה פלילית, הכוונה לבצע עבירה הינה תמיד אלמנט הכרחי בהרשעה).
ההגנות הקבועות בחוק
כמובן שישנן גם הגנות רלוונטיות עבור כל מי שנתבע בגין חוק הגנת הפרטיות.
בפרט מהווה הגנה נפוצה הטענה שאותה פעולה אסורה התבצעה אך ורק מתוך עניין ציבורי, טענה שכמובן מחייבת הוכחה. גם מי שחזר על פרסום קיים, ללא כוונת זדון, יוכל להתגונן אם ייתבע בגין הפרת החוק, ובפרט אם התנצל ופעל על-מנת לעצור את המשך הפרסום.
למעשה מדובר בהגנות דומות לאלה שמאפשרות למי שעובר לכאורה על חוק איסור לשון הרע לשכנע את בית המשפט כי אין סיבה להענישו.
