"בוגד" הספר שירתק אתכם עד סיומו
יוסי פרטוק
07.08.15 / 11:16
סגן עורך "ישראל היום" אהרון לפידות, על הספר "בוגד". הפתיחה של "בוגד" מהממת: ברצף לא ארוך אחד, שהקורא שועט בו קצר נשימה, מגולל המחבר את המעבר של "בוגד" ישראלי מיד ליד בין כמה ארגוני ביון אדירים - בלי שיהיה לו מושג בעבור מי הוא עובד באמת. לאיזו כתובת מגיעה האינפורמציה שהוא אוסף? ומי, בסופו של דבר, משלם את משכורתו? אלו שאלות שמותירות את הקורא במתח עצור. ומה הקשר לאשקלון?
פרקי הפתיחה הללו, המתרחשים כ־30 שנה לפני התקופה העיקרית שבה מתרחשת עלילת הספר, כה מפליאים משום שהם מאפשרים הצצה נדירה מאחורי הקלעים של עולם הביון הבינלאומי - והישראלי - המסקרן כל כך, בתיווך מחבר שניכר עליו שהוא מתמצא בו היטב. התיאורים מעוגנים יפה במציאות הישראלית. סוכני המוסד הם לא ג'יימס בונדים לוגמי מרטיני, אלא אנשים אפורים (אך מבריקים) ששותים תה. הם לא גרים במייפר שבלונדון, אלא באשקלון היומיומית.
בכך מזכיר יונתן דה שליט, שמו הבדוי של הסופר שלא ניתן לחשוף את זהותו, את גיבוריו של ג'ון לה קארה (אף הוא שם בדוי), ובמיוחד - ג'ורג' סמיילי, שיכול לשבת לצידך באוטובוס ולעולם לא תזכור שהיה שם, אבל הוא אחד ויחיד במאבק המוחות מול מנגנון הביון הסובייטי. אין לי ספק שהמחבר הושפע מלה קארה, ורמז לכך אפשר למצוא במאמר שבו בחר בחמישה ספרי ריגול "נפלאים" בעיניו. שניים מתוך החמישה הם פרי עטו של לה קארה: "המרגל שחזר מן הכפור" ו"בית רוסיה".
עלילת "בוגד" נפתחת במותה של קשישה גרמנייה, עובדת לשעבר בשטאזי - המשטרה החשאית מטילת האימה במזרח גרמניה. לפני מותה מתוודה הקשישה באוזני הכומר שלה, ואגב וידוי מגלה לו את דבר קיומו של בוגד, שהתברג בצמרת הממשל בישראל. כינויו של הבוגד - "קוברה".
הכומר, שגם לו - הפתעה, הפתעה - יש קשרים עם העולם החשאי, לא שומר על נדר השתיקה ומעביר את המידע הלאה, וזה זולג לישראל. כאן מוקם צוות מיוחד, בראשות ראש המוסד לשעבר אהרון, שתפקידו הוא לגלות את זהותו של ה"קוברה" במהירות האפשרית. את הצוות ממנה לא אחר מאשר נשיא המדינה - וזו נקודה מעניינת. דה שליט לא הציב את הנשיא במקרה בעמדה הזאת, אך למרבה הצער את הנקודה הזו המחבר אינו מפרש, ואנחנו רק יכולים לתת דרור לדמיוננו.
פרקי הפתיחה הללו, המתרחשים כ־30 שנה לפני התקופה העיקרית שבה מתרחשת עלילת הספר, כה מפליאים משום שהם מאפשרים הצצה נדירה מאחורי הקלעים של עולם הביון הבינלאומי - והישראלי - המסקרן כל כך, בתיווך מחבר שניכר עליו שהוא מתמצא בו היטב. התיאורים מעוגנים יפה במציאות הישראלית. סוכני המוסד הם לא ג'יימס בונדים לוגמי מרטיני, אלא אנשים אפורים (אך מבריקים) ששותים תה. הם לא גרים במייפר שבלונדון, אלא באשקלון היומיומית.
בכך מזכיר יונתן דה שליט, שמו הבדוי של הסופר שלא ניתן לחשוף את זהותו, את גיבוריו של ג'ון לה קארה (אף הוא שם בדוי), ובמיוחד - ג'ורג' סמיילי, שיכול לשבת לצידך באוטובוס ולעולם לא תזכור שהיה שם, אבל הוא אחד ויחיד במאבק המוחות מול מנגנון הביון הסובייטי. אין לי ספק שהמחבר הושפע מלה קארה, ורמז לכך אפשר למצוא במאמר שבו בחר בחמישה ספרי ריגול "נפלאים" בעיניו. שניים מתוך החמישה הם פרי עטו של לה קארה: "המרגל שחזר מן הכפור" ו"בית רוסיה".
עלילת "בוגד" נפתחת במותה של קשישה גרמנייה, עובדת לשעבר בשטאזי - המשטרה החשאית מטילת האימה במזרח גרמניה. לפני מותה מתוודה הקשישה באוזני הכומר שלה, ואגב וידוי מגלה לו את דבר קיומו של בוגד, שהתברג בצמרת הממשל בישראל. כינויו של הבוגד - "קוברה".
הכומר, שגם לו - הפתעה, הפתעה - יש קשרים עם העולם החשאי, לא שומר על נדר השתיקה ומעביר את המידע הלאה, וזה זולג לישראל. כאן מוקם צוות מיוחד, בראשות ראש המוסד לשעבר אהרון, שתפקידו הוא לגלות את זהותו של ה"קוברה" במהירות האפשרית. את הצוות ממנה לא אחר מאשר נשיא המדינה - וזו נקודה מעניינת. דה שליט לא הציב את הנשיא במקרה בעמדה הזאת, אך למרבה הצער את הנקודה הזו המחבר אינו מפרש, ואנחנו רק יכולים לתת דרור לדמיוננו.
זכותו של דה שליט ייאמר כי הוא רקח ספר ישראלי מאוד, אך רחוק מפרובינציאליות. עלילת הביון והמתח שלו היתה יכולה להתרחש בכל מקום אחר על פני הגלובוס. המחבר אינו מייבא את השואה או הסכסוך הישראלי־פלשתיני אל תוך הסיפור, אלא בשולי השוליים - וטוב שכך.
כך או כך, בהמשך עלילת הספר מתפתח מרדף עיקש, שחרב דמוקלס מרחפת מעליו: האם יצליחו אנשי הצוות המיוחד לזהות את הבוגד לפני שהוא - או מפעיליו האמיתיים, שעל דבר קיומם אין לו מושג - ירגישו שרודפים אחריו, ויעשו הכל כדי להעלים אותו. זהו מרדף מרתק ורב הפתעות, ובאמצעותו אנחנו מתוודעים לדרכי הפעולה של גופי המודיעין שלנו - וזה נשמע אמין ומרתק כפי שרק עדות ממי שמכיר את הארגונים הללו יכולה להיות.
הסוגיה המרתקת שנמצאת בלב ליבו של הספר, היא השאלה בעבור מי עובד הבוגד. הטיעון של דה שליט הוא שמהרגע שנשאבת לעולם "העשן והמראות" (smoke and mirrors), כפי שמכונה עולם הריגול בספרות, איבדת שליטה על גורלך. אתה כבר לא יכול לערוב לפרטים רבים הנוגעים לך. זהו מדרון חלקלק, שקשה לשלוט במהלכים המתקיימים בו. מאחורי הקלעים, הסוכנים עוברים מיד ליד ללא ידיעתם, והאינפורמציה, שהיו בטוחים שהעבירו לקליינט אחד - מגיעה, לאחר גלגולים, לידיים אחרות לגמרי מאלה שהכוונה הראשונה כוונה אליהן.
קריאה מעמיקה יותר ב"בוגד" מבהירה כי המצב הקיומי של "הבוגד", מאפיין לא רק סוכנים חשאיים. במציאות טכנולוגית גלובלית, חברות רב־לאומיות ענקיות מעבירות ביניהן את השליטה על חברות גדולות וקטנות - ועל גורל עובדיהן - בלי למצמץ; הבעלים מוסתר מאחורי חומה עבה של טרנסקציות, חברות קש וחשבונות בנק עלומים. איך מתמודד "בוגד" עם מצב מורכב שכזה? אליבא דשליט, בשקר עצמי מובנה ובהתעלמות מנאמנות כלפי כל מפעיל באשר הוא.
מי שירצה יוכל לדמיין לעצמו שאולי הבוגד הוא לא בוגד אמיתי, ובמין מעגל קסמים שלעולם אינו מגיע לסיומו אולי נשלח על ידי הממסד הישראלי כדי לשתול מידע אצל מפעיליו האמיתיים או המדומים. במהלך הקריאה נדמה שאפשרות שכזו נרמזה ברמז דק, למרות שלא נאמרה במפורש. ובכל מקרה - היא בהחלט אפשרית ומתיישבת יפה עם רוח הספר. אין גבול לאפשרויות, וזה מה שהופך את "בוגד" לטוב כל כך: הקורא יכול להפעיל את דמיונו ולהוסיף נדבכים על נדבכים על הסיפור הכתוב.
משום שמדובר במותחן, אי אפשר, כמובן, לגלות את סופו כדי לא לקפח את הנאת הקורא. אבל, נאמן לדרכו מותיר דה שליט מקום רב לדמיון. השורה התחתונה והחשובה היא שמדובר ברומן ריגול ישראלי מן הטובים שנכתבו כאן, ואין לנו אלא להמתין בסבלנות לספרו הבא של המחבר עלום השם.
