יוני סבג: בא לי לרקוד

אתמול (יום רביעי) הייתי בפרמיירה של בית ספר למחול וריקוד של אישה יקרה ומוכשרת, אחרי שראיתי את כולם רוקדים החלטתי שאחד החלומות שלי זה לרקוד, סליחה לדעת לרקוד, אולי לנסות לדעת לרקוד, אין בעולם אדם שהוא יותר עקום ממני בריקודים (אדם צריך להיות מודע לחסרונות שלו) ופשוט ראיתי איך הם זזים, פשוט עפים באוויר.

איזה כייף זה לרקוד, מין חופש כזה, השתחררות של הגוף והנפש, ואז פתאום משום מקום עלה לברך ראש העיר היקר שלנו, אחרי הנאום הוא נתן ריקוד מטורף  עם מנהלת הבית ספר, ואללה באמת עשה שם צעדים כאילו הוציאו אותו היישר מ"רוקדים עם כוכבים" (אולי בשנה הבאה, לא בני?!) בכל אופן הקהל במשך דקות ספורות עמד ומחה כפיים, בני ווקנין שידוע בתור איש שאוהב במה, נאומים, שירים וסיפורים השתחווה לקהל בגאווה גדולה, את האמת הופתעתי, שיחק אותה.

אם ראש העיר יכול להרשות לעצמו לרקוד ככה מול אולם מלא מפה לפה אז למה אנחנו לא יכולים לרקוד?!. לדעת לרקוד באמת זה לשים את המחשבות בצד, זאת אומרת להפסיק לחשוב מה אנשים חושבים עלינו בזמן שאנחנו רוקדים, לשכוח מהעולם, ואז הריקוד יבוא טבעי, טבעי לגמרי, תשאלו את ראש העיר.

וכולם יוצאים לחופש

עכשיו הגיע החופש הגדול, כשהייתי תלמיד זוג המילים "החופש הגדול"   הייתה מהדהדת לי בראש תמיד כשהמורה היית מעירה אותי באמצע השיעור. כל התלמידים יצאו לחופש הגדול אבל כדי שזה יהיה באמת חופש צריך לדעת גם לשמור על עצמך, לא להיזרק באמצע הרחוב עם כמה חברים ולשתות כוסית, זה לא חופש, לא צריך ללכת למועדון עד השעות המאוחרות של הלילה כשהעיניים אדומות ורק שמישהו יזרוק מילה ו- "יאללה באלגן" זה ממש לא חופש.

חופש גדול זה ללכת לטייל ולשמור על עצמך וגם אם מישהו בדרך זרק איזה הערה קטנה שלא קיימת בלקסיקון, חופש זה לארגן כמה חברים וליהנות בתמימות הזאת שכל כך חסרה היום, השקט הזה שלא צריך כל דבר בהתלהמות, כל דבר בלהרוס, הנה לדוגמה הביאו לאשקלון את ערוץ 24, הופעות חיות שבאמת הקהל האשקלוני ייהנה, אבל צריך לשמור על זה ולהתמיד, אחח איפה התמימות של פעם, מי ידע מזה אלכוהול?, היינו שותים קולה ומבסוטים עד השמיים, הלוואי ומשהו טוב יתחיל לקרות והנוער יבין שאלכוהול עושה אותך גבר, אבל גבר אחרי ניתוח להיות גבר. לחיי התמימות של פעם (שבעזרת ה' תחזור)