גל חזיזה
02.02.14 / 11:52
רצינו לראיין את ראש העיר, איתמר שמעוני, כדי להביא בפניכם את דבריו, אולם הוא סירב להתראיין. גל חזיזה
רצינו לראיין את ראש העיר, איתמר שמעוני, כדי להביא בפניכם את דבריו, אולם הוא סירב להתראיין. גל חזיזה מסכם עבורכם
[caption id="attachment_7696" align="alignleft" width="120"]
איתמר שמעוני וחיים סופר. הראשון קובע מדיניות, השני מבצע. יצליחו?[/caption]
בתחום העירוני, שמעוני השכיל לעשות ולבחור צוות טוב, חייכני שנעים לשוחח אתו לא כאלה עם האף למעלה, שהיו מקיפים את אנשי וקנין, וגרמו רק לכעס ורוגז בקרב התושבים ועובדי העירייה. שמעוני, מקפיד לשדר חזית של עממיות, מקפיד לרדת לשטח, לבוא לכל פתיחה, לכל אירוע, קטנה כגדולה, לענות אישית לתושבים והכי חשוב מבחינתו, לפרסם את "הנס" והשינוי ולהצטלם המון. בתחום השירות לתושב, אין ספק שנראה מהפכה בדמות עירייה יותר קשובה לאזרח וזמני המתנה קטנים.
מינויים: השכיל לעשות שמעוני, כשבחר מנכ"ל עירייה טכנולוגי, שמאמין בשירותים אוטומטיים שבא מהמגזר הפרטי שיודע את חשיבות המושג "לקוח מרוצה". בתחום המינויים, שמעוני, לא המציא את הגלגל ו"דואג לחברים". הוא דאג להעלות את מי שתמך בו ולהבדיל, מי שהתנכל לו במשך השנים הרבות באופוזיציה יודע שימיו בעירייה ספורים.
בתחום הפוליטי: שמעוני ברוב חכמה, דאג שכולם יקבלו איזה תפקיד שהם רוצים והצליח לגייס 21 מתוך 23 חברי מועצה לצידו, אבל התפקיד והתואר הם רק לשם הפרוטוקול, הסמכות היא בידיו, חברי המועצה החדשים, שחושבים שהם המציאו את הגלגל, יגלו בעתיד הקרוב שהם סתם בובות מריונטות, שתפקידם להרים את היד כאשר נאמר להם להרים. לחברי המועצה הוותיקים אין צורך להסביר את אותו תפקיד הם מילאו בתקופתו של בני וקנין.
דוגמה טובה הוא המינויים הפולטים שלהם התחייב שמעוני לפני הבחירות, את תפקיד ממלא מקום ראש העיר הפקיד בידיו של, תומר גלאם, אולם נטל ממנו את האחריות על המנגנון.
אותו סיפור גם עם סגן ראש העיר, אלכס סולטנוביץ, האחראי על התיירות בעיר, חוזר על עצמו: לשכה,מזכירה, רכב ותואר אחראי. סולטנוביץ באופן רשמי אחראי על אותו תייר וחצי שמגיעים לעיר.
לכל ראש עיר, כמה שהיה מוצלח, יש גם כישלונות באותם הימים:
ההחלטה הגרועה - סגירת מט"י אשקלון, אותו עמותה שדאגה למאות עסקים באשקלון והעניקה הלוואות ללא רבית ויעוץ עסקי לאלפי תושבי העיר, נסגרה לפי הטיעון הרשמי כדי לחסוך גרוש וחצי (לעומת תקציב העירייה) ולמען הקמת גוף עירוני חדש שיעלה במקרה הטוב לפחות פי 10 יותר ממימון מט"י, הגוף החדש יגייס משקיעים ועד שיסיים את תקופת הלימוד, יקח לפחות שנה וחצי, במקרה הטוב, עד אז אלפי בעלי העסקים האשקלונים "יאכלו אותה"
הזיגזג - אומנם נאמר "מה שרואים מכאן לא רואים משם", אבל יש גבול לשינוי כיוון, ההחלטה על החלת "חנייה בתשלום" בעיר אשקלון, היא החלטה לגיטימית שראש עיר יכול להחליט, אבל ההבדל בין להיות בראש המתנגדים ולתקוף במילים חריפות את הכוונה לחנייה בתשלום באשקלון, עד גבול תביעת דיבה, לבין להיות בין החסידים שבעד החניה בתשלום כפי שהיא באה לידי ביטוי היום מצידו, יש גבול.
לסיכום:
המון כוונות טובות ותקווה מציג, איתמר שמעוני, את התוצאות נראה במקרה הטוב רק בעוד שנתיים, אין ספק שהעיר הייתה צריכה לחשב מסלול מחדש כדי לקבל כיוון שונה. ב"מאה ימי החסד", שמעוני, מראה את הכיוון שמה שהיה כבר לא יהיה, האם זה יצליח לו ולנו תושבי העיר? את זה נדע בסיכום 1825 הימים בדרך לקלפי.
גל חזיזה. תמו ימי התום[/caption] נהוג לתת לכל מנהיג "מאה ימי חסד", באותם ימים, המנהיג אמור להציג את חזונו ואת הכיוון הכללי שאותו אמור להוביל את העיר במהלך הקדנציה הקרובה. הפעם נבחן את הכיוון הכללי של ראש העיר הנבחן, איתמר שמעוני, וננסה להסיק את המסקנות המבקשות מהלכים שהוא ביצע עד כאן. איתמר שמעוני, מעריך את יכולת הניהול שלו מעל ראש העיר היוצא, בני וקנין, לפחות ב-126 מליון שקלים, שזה ההפרש בין תקציב העירייה לשנת 2013, שהוא תקציב יחסית מוגדל בגלל "שנת בחירות", לתקציב שנת 2014 שנת הכניסה של, שמעוני, לתפקיד. שמעוני, שם את הביצים בסלסלה אחת. שני הנושאים שיעמדו על סדר היום הציבורי שלו, חינוך ותיירות. הוא מעריך את כושר המנהיגות והכריזמה שלו בעשרות מליוני שקלים, אחרת קשה להבין מאיפה יצמחו אותם סכומי עתק שהעירייה מתכננת להוציא. שמעוני, כנראה שואב את הביטחון מניהול חברת "אתרים" שפעלה בתל אביב ואיתה הצליח להגדיל את נפח הפעילות בעשרות אחוזים, אם ההימור שלו יצליח, אשקלון תהפוך למינימום נתניה, אם הניסיון לא יצליח, אשקלון תרד שאולה ותכנס לחובות ענק. ההצלחה תלויה בכמות המשקיעים ששמעוני יוכל לגייס, המשך תנופת הנדל"ן בארץ ושקט בטחוני. שלושה מרכיבים מאוד נזילים ולא בטוחים, אבל שמירה על המצב הנוכחי הנחשב "בטוח" אשקלון רק תתקע במקום במדדים לעומת ערים אחרות , ראה העיר, אשדוד. [caption id="attachment_33716" align="alignright" width="233"]
איתמר שמעוני וחיים סופר. הראשון קובע מדיניות, השני מבצע. יצליחו?[/caption]
בתחום העירוני, שמעוני השכיל לעשות ולבחור צוות טוב, חייכני שנעים לשוחח אתו לא כאלה עם האף למעלה, שהיו מקיפים את אנשי וקנין, וגרמו רק לכעס ורוגז בקרב התושבים ועובדי העירייה. שמעוני, מקפיד לשדר חזית של עממיות, מקפיד לרדת לשטח, לבוא לכל פתיחה, לכל אירוע, קטנה כגדולה, לענות אישית לתושבים והכי חשוב מבחינתו, לפרסם את "הנס" והשינוי ולהצטלם המון. בתחום השירות לתושב, אין ספק שנראה מהפכה בדמות עירייה יותר קשובה לאזרח וזמני המתנה קטנים.
מינויים: השכיל לעשות שמעוני, כשבחר מנכ"ל עירייה טכנולוגי, שמאמין בשירותים אוטומטיים שבא מהמגזר הפרטי שיודע את חשיבות המושג "לקוח מרוצה". בתחום המינויים, שמעוני, לא המציא את הגלגל ו"דואג לחברים". הוא דאג להעלות את מי שתמך בו ולהבדיל, מי שהתנכל לו במשך השנים הרבות באופוזיציה יודע שימיו בעירייה ספורים.
בתחום הפוליטי: שמעוני ברוב חכמה, דאג שכולם יקבלו איזה תפקיד שהם רוצים והצליח לגייס 21 מתוך 23 חברי מועצה לצידו, אבל התפקיד והתואר הם רק לשם הפרוטוקול, הסמכות היא בידיו, חברי המועצה החדשים, שחושבים שהם המציאו את הגלגל, יגלו בעתיד הקרוב שהם סתם בובות מריונטות, שתפקידם להרים את היד כאשר נאמר להם להרים. לחברי המועצה הוותיקים אין צורך להסביר את אותו תפקיד הם מילאו בתקופתו של בני וקנין.
דוגמה טובה הוא המינויים הפולטים שלהם התחייב שמעוני לפני הבחירות, את תפקיד ממלא מקום ראש העיר הפקיד בידיו של, תומר גלאם, אולם נטל ממנו את האחריות על המנגנון.
אותו סיפור גם עם סגן ראש העיר, אלכס סולטנוביץ, האחראי על התיירות בעיר, חוזר על עצמו: לשכה,מזכירה, רכב ותואר אחראי. סולטנוביץ באופן רשמי אחראי על אותו תייר וחצי שמגיעים לעיר.
לכל ראש עיר, כמה שהיה מוצלח, יש גם כישלונות באותם הימים:
ההחלטה הגרועה - סגירת מט"י אשקלון, אותו עמותה שדאגה למאות עסקים באשקלון והעניקה הלוואות ללא רבית ויעוץ עסקי לאלפי תושבי העיר, נסגרה לפי הטיעון הרשמי כדי לחסוך גרוש וחצי (לעומת תקציב העירייה) ולמען הקמת גוף עירוני חדש שיעלה במקרה הטוב לפחות פי 10 יותר ממימון מט"י, הגוף החדש יגייס משקיעים ועד שיסיים את תקופת הלימוד, יקח לפחות שנה וחצי, במקרה הטוב, עד אז אלפי בעלי העסקים האשקלונים "יאכלו אותה"
הזיגזג - אומנם נאמר "מה שרואים מכאן לא רואים משם", אבל יש גבול לשינוי כיוון, ההחלטה על החלת "חנייה בתשלום" בעיר אשקלון, היא החלטה לגיטימית שראש עיר יכול להחליט, אבל ההבדל בין להיות בראש המתנגדים ולתקוף במילים חריפות את הכוונה לחנייה בתשלום באשקלון, עד גבול תביעת דיבה, לבין להיות בין החסידים שבעד החניה בתשלום כפי שהיא באה לידי ביטוי היום מצידו, יש גבול.
לסיכום:
המון כוונות טובות ותקווה מציג, איתמר שמעוני, את התוצאות נראה במקרה הטוב רק בעוד שנתיים, אין ספק שהעיר הייתה צריכה לחשב מסלול מחדש כדי לקבל כיוון שונה. ב"מאה ימי החסד", שמעוני, מראה את הכיוון שמה שהיה כבר לא יהיה, האם זה יצליח לו ולנו תושבי העיר? את זה נדע בסיכום 1825 הימים בדרך לקלפי.
