דיירים במרינה חשבו שהבריכה שלהם. אז חשבו

כאשר רצו דיירי "פרוייקט במרינה" להשתמש בבריכה שנמצאת במתחם הקומפלקס בו הם גרו, התברר להם שהם לא יכולים להשתמש בה, משום שהיא נמכרה לאדפ פרטי יחד עם עוד כמה דירות בפרוייקט. הדיירים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע והפסידו.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הכריע לאחרונה במחלוקת בין בעלי הדירות, לאחר שהיזמית "מ.כ אורגל" מכרה לאחד השכנים את הבעלות על הבריכה, חדר הכושר ומתקנים נוספים שלטענת האחרים היווה חלק מהרכוש המשותף.

שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, גד גדעון, פסק שהיזמית הייתה רשאית למכור ולכן היה על הדיירים לבקשאישור לפני השימוש במתקנים.הפרוייקט כוללל 140 דירות, בריכת שחייה, חדר כושר, סאונה, קפיטריה ועוד מספר מתקנים.  בשלבי ההקמה מכרה היזמית כ-90 מהדירות והיתר נמכרו בהדרגה. בעלון שחולק לרוכשים והם לא שמו לב לכך,  היה כתוב שמותר ליזמית לשנות את המפרט.

בעלי הדירות אחרים לא השלימו עם המהלך והוציאו נגדו צו האוסר עליו למנוע מהם להשתמש במתקנים.כתוצאה מכך היזן הגיש תביעה וביקש מבית המשפט הצהרה שהמתקנים בבעלותו כמו שכתוב בשטר המכר ובמפרט של הבניין. הדיירים טענו שהוצגו בפניהם נתונים על המתקנים על ידי אנשי המכירות של היזם. 

 השופט גד גדעון, דחה את טענות הדיירים "לאחר בחינת הסכם המכר והוראות המפרט הובילו אותי למסקנה שהמתקנים נמכרו כדין אמר השופט. התרשמותו הייתה שהיזמית פעלה בהתאם להוראות חוק המכר, משום שבמפרטים שצורפו להסכמים היא ציינה במפורש שהמתקנים המדוברים לא נכללים ברכוש המשותף ונשארים בבעלותה.  השופט גדעון, ציין שאמנם חלק מבעלי הדירות העידו בפניו שלא עיינו במפרט לפני שחתמו על הסכם המכר, אולם בעניין זה ההלכה קובעת הנחה שלפיה אדם שחותם על מסמך ידע והבין על מה חתם.  לפיכך קבע השופט גדעון כי המתקנים שייכים לתובע ובעלי הדירות חויבו לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 90 אלף שקל.