עם מעט עזרה ממתנדבים

ברטה כרמי, ניצולת שואה ערירית ואלמנה בת 93 המתגוררת באשקלון, שרדה את מחנה ההשמדה אושוויץ. כרמי איבדה את אמה וחלק מבני משפחתה במחנה, אך עלתה לארץ והקימה בית בישראל. בשנתיים האחרונות מלווה אותה המתנדבת פרחיה כהן והשתיים נפגשות מדי שבוע לשיחה וגם לפעולות יצירה.

איך התחיל הקשר?

פרחיה: "עבדתי כמורה בבית ספר יסודי במשך 31 שנה ולאחר שפרשתי החלטתי להתנדב מתוך רצון לעזור ולתרום בפרט לאוכלוסייה שחוותה את טראומת השואה, אוכלוסייה טעונה בתחושות ומשקעים מהעבר הזקוקה ללווי, תמיכה וסיעוד נפשי".

איזה תחביב מיוחד יש לכן?

פרחיה: "ברטה אישה כשרונית מאוד, בצעירותה עסקה בעבודות נוי ואומנות שונות. לפני כחמישה חודשים כושר הראייה שלה נפגע והיא גם התקשתה לאמץ את היד הימנית ולצבוע כמו תמיד. ברטה הייתה מתוסכלת מהעובדה שלא תוכל לצבוע את הציורים שהיא אוהבת, ואני רכשתי עבורה לוח מחיק והדבר שינה באופן משמעותי את העיסוק שלה במשך היום. ברטה יכלה לצייר ולצבוע באופן זריז ומהיר ואף התרגשה מאוד מעצם הכתיבה שלא השתמשה בה שנים. כיום ברטה אחרי ניתוח עיניים ושמחה מאוד להמשיך לצייר וליהנות מיצירות כפיה. במפגשים אנחנו מדברות על עבודות הרקמה והתמונות התלויות בחדרה, ועל הציורים שהיא יוצרת ומארגנות אותם בקלסר הצביעה שלה. מלבד זאת אנו מוצאות את הזמן לשחק במשחקי קופסה, לצפות בחדשות ולדבר על הנעשה בחיי היומיום".

מה הקשר הזה נותן לך?

ברטה: "אני מאוד שמחה על הביקורים של פרחיה ותמיד ממתינה להם בציפייה. במסגרת המפגשים האלה אני זוכה לתמיכה רגשית שמאוד חשובה לי ולחברות נפלאה עם פרחיה. אני תמיד מקבלת אותה במאור פנים ובחיוך".

פרחיה: "זכות נפלה בחלקי - היא אישה אצילת נפש ומיוחדת ואני למדתי הרבה מהניסיון של ברטה ומראייתה החיובית כלפי החיים".

מסר למתנדבים וניצולים אחרים:

ברטה: "אין ספק שלאורך השנתיים האלה נוצר בינינו קשר חם ועמוק. ההתנדבות היא דבר מאוד חשוב ואני חושבת שגם הניצול וגם המתנדב יוצאים נשכרים".