מי הבוס

יוסי ביתן (31) מודה שבתחילה קצת פחד להשתתף בתוכנית ("לא בגלל העובדים אלא בגלל המצלמות, אני לא רגיל לזה"), אבל אנשי ההפקה הרגיעו אותו. הוא צמח ברשת המשפחתית: מאז ילדותו הרים סחורה, סידר מדפים וראה איך עושים עסקים. עד היום הוא מתגורר באשקלון, שם גדל ושם פתחו הוריו, נחום ונורית, את הסניף הראשון של יינות ביתן ב־1994. "אני באתי משם. אבא שלי עבד כל החיים כמו חמור בסופר. ניהל את כל העסק, היה אחראי להזמנות, סחורות, מחסן, הכל. אמא שלי היתה אחראית לפן הכלכלי, ניהול הקופות, הפקדות ועוד. אחרי הצבא נכנסתי לעבודה ועשיתי דרך ארוכה, מפועל מחסן ועד מנהל סניף אשקלון הצפוני, ועד לניהול כל הרשת, ואני יכול רק להודות על כל הדרך הזאת שהעבירו אותי.

"גם אם מנהל לא יעשה את כל התהליך של הצמיחה מהמקום הכי נמוך, ההתנסות בעבודה עצמה היא חשובה. אצלנו מנהל חייב לעבור בקצבייה ובמחלקת המאפים ולמלא סחורה במדפים, כדי להבין איך עושים כל אחד מהדברים האלה. מנהל שירות הלקוחות שלנו, שבא מניהול שירות לקוחות בחברה אחרת, ישב בסניף ולמד איך לסדר מדפים, איך להיות מחסנאי, איך לעשות הזמנות באינטרנט. אם קצב לא יודע איך לבשל את הבשר או עם איזה יין להגיש אותו, אם העובדים לא יידעו איזה ספק מגיע מתי, הם לא יוכלו לענות לשאלות של הלקוחות על הדברים האלה".

ולמרות הכל, כשביתן עבד במעדנייה באור יהודה עם טיגבנש, והיא יצאה לקבל סחורה, הוא מצא את עצמו לבד עם הגבינות והלקוחות. "אנשים התחילו לבוא, ואני לא מזהה את סוגי הגבינות, לא מכיר את הקוד במכונה, ורק מתנצל שזה היום הראשון שלי בעבודה ולא מסוגל לתת את השירות הכי טוב. אני חושב שבתור משנה למנכ"ל, זה נתן לי להבין שעובד לא יכול להיכנס למחלקה בלי שיהיה מומחה בכל מה שקשור אליה". 

במהלך שבוע ההסוואה שלו, הוא אומר, הכיר אנשים לעומק, "גם אם הייתי מגיע לסניף שלהם עשר פעמים, הם לא היו נפתחים בפניי כמו שהם נפתחו כשלא ידעו מי אני. בסופו של דבר, כולנו בני אדם, ובני אדם רוצים שיקשיבו להם".

ביתן התרגש מאוד לפגוש את אביבית, עובדת ניקיון בסניף בבית שאן. "כשהיא סיפרה לי שיש לה ילד אוטיסט בבית ושזאת מתנה, נפלו לי 800 מחסומים מול העיניים. כל הזמן חשבתי שאני אמיץ ומתמודד עם דברים, אבל מולה ראיתי שיש הרבה מעבר. היא נמצאת במקום שבו היא בקושי גומרת את החודש, בעלה בקושי עובד, והיא קוראת לילד שלה מתנה.

"אני אדם מאמין, אבל כשהיא אמרה שאם היא לא היתה יכולה להתמודד עם ילד כזה אלוהים לא היה נותן לה מתנה כזאת, הרגשתי קטן אמונה. זה משהו שלא רואים כל יום. אני מכיר אנשים עם ילדים מאתגרים, אבל לא מכיר רבים שאומרים 'מתנה'. וכאן יש עובדת ניקיון שנלחמת בשביל הלחם והחלב, לא יצאה לחופשה עם המשפחה שנים, לא יודעת מה זה בכלל, ומברכת על הילד. זה מדהים".

הוא גם למד להעריך יותר את העובדים ואת היכולות שלהם. כשעבד בבית המאפה בסופר בנתיבות, פגש את בת אל, שבצהריים אמרה לו פתאום שהיום עושים משהו מטורף. "נבהלתי לרגע. חשבתי שאולי היא עושה קומבינה על המערכת, אבל אז היא התחילה להכין פיצות. אמרה שהיא רוצה להגדיל את אחוז המכירות של המחלקה, והלקוחות מאוד התלהבו. התלהבתי מזה בעצמי, זו חשיבה מחוץ לקופסה, להביא משהו אחר, מגניב.

"זה היה יום לפני החתונה שלה, ובכל זאת היא באה לעבוד, וביקשה כל הזמן מהחברה שלה שתתקשר לחתן לשאול אם הכל מוכן. ואז אתה שומע את סיפור החיים הקשה שלה. היא גדלה במשפחת אומנה, כי ההורים היו צעירים ולא יכלו לגדל אותה. זה היה בית עם מלא ילדים, ותינוקות שעברו תהליך גמילה מסמים, וככה היא גדלה עד שעברה לפנימייה. התחתנה בגיל צעיר, והתגרשה, ועכשיו מגדלת שתי ילדות ועוזרת לאמא הביולוגית שלה, למרות שהיא לא גידלה אותה. זו בחורה שבסוף החודש עושה חישוב אם יהיה לה כסף לחלב בבית, ועדיין היא לא מפסיקה לחייך. ואתה מבין שהשמיים אצלה הם הגבול".