נחשף: מי השמיץ את בית הספר אורט אדיבי?

 אם גם אתם נתקלתם בשבוע האחרון בשלט חוצות אנונימי עם הכיתוב "בסוף תסיים באדיבי - ואז מה?" ותהיתם מי עומד מאחורי הפרסום המזלזל, אתם לא לבד. ממש לא לבד, למעשה. לא פחות מאלפי תגובות ולייקים ומאות שיתופים בפייסבוק עסקו השבוע בפרסום האמור, והפכו אותו כפי הנראה לקמפיין המקומי המדובר ביותר שידעה העיר אשקלון.

למרות שהשלטים הסתיימו בשאלה "ואז מה?" ולכאורה השאירו את התשובה פתוחה ונתונה לפרי דמיונו של הקורא, כמעט כל מי שנתקלו בפרסום בחרו לפרש אותו כפרסום נגטיבי שלועג לעתידם של בוגרי אורט אדיבי, והניחו כי מדובר במפרסם שמבקש לפגוע בבית הספר.

"מישהו מוכן להסביר לי, וסלחו לי מראש על השפה, מה לעזאזל השלט המטומטם הזה בחוצות העיר? מי אחראי לפרסום המתנשא, הקלוקל, הסטיגמטי הזה???????", כתבה תושבת העיר בדף הפייסבוק שלה, בפוסט שזכה תוך זמן קצר לעשרות תגובות תומכות והיווה את תחילתו של הבאזז.

"אנחנו לא מופתעים מהתגובות", מסרו השבוע ממשרד הפרסום וייס שמלווה זמן רב את בית הספר ועומד מאחורי הקמפיין הלא-שגרתי. "במשך השנים חל כרסום משמעותי במעמד החינוך המקצועי-טכנולוגי, והוא סובל כיום מדימוי נמוך - שלא בצדק. לאחרונה קיבלו באדיבי החלטה אסטרטגית להוביל מאבק ארצי בנושא, ובמקביל להילחם על שמו הטוב של בית הספר גם בזירה המקומית ולהחזיר את הגאווה לתלמידיו ובוגריו.

"כדי לעשות זאת החלטנו לרכוב דווקא על גל ההשמצות ולתקוף את הסטיגמה ממקום לא צפוי – מבפנים. היינו חייבים להסב את תשומת לב האנשים לאמירה החשובה שיש לנו לומר להם, לכן ניסחנו את המסר באופן כזה שיעורר הדים ושהציבור לא יוכל להישאר אדיש אליו. השלב הראשון היה לשים את הנושא על השולחן, להציב אותו במרכז השיח. וכדי להישאר לא צפויים בחרנו לעשות את זה באנונימיות ושמרנו על כל העניין בסוד".

והאנונימיות רק הלהיטה יותר את הרוחות. זמן קצר לאחר שהקמפיין עלה לאוויר, גורמים בעיריית אשקלון, שזעמו על מה שראו, מיהרו ליצור קשר עם חברת השילוט, על-מנת לדרוש הבהרות ולברר מי עומד מאחורי הפרסום הבוטה והאם ניתן להסיר את המודעות. אפילו בין כותלי רשת אורט עצמה התחוללה סערה קטנה, לאחר שאל סמנכ"ל הרשת הארצית הגיעה פניה על קמפיין מסתורי הפוגע בשמה הטוב של הרשת. הסמנכ"ל המודאג מיהר להתערב במתרחש, אך לאחר שעודכן על-ידי בית הספר במהות הקמפיין ובאסטרטגיה שמאחוריו, התרצה ואיחל הצלחה למהלך.

והמהלך אכן הצליח. תוך זמן קצר החלו עשרות תלמידי ובוגרי אורט אדיבי, שנחשפו בעצמם לפרסום, להציף את רשת הפייסבוק בסיפוריהם האישיים, בהם הכריזו בגאווה כי גם הם סיימו באדיבי וסיפרו בהרחבה על תרומתו של בית הספר להצלחה שלהם במקום שבו בתי-ספר אחרים נכשלו. "אני זוכרת את המורה ורדה טרויהפט (שעד היום אנחנו בקשר), דופקת לי בדלת בבית בשעה 8:30 בבוקר כי החלטתי שאני לא רוצה להגיע לבגרות במתמטיקה", כתבה הבוגרת צליל טל בפייסבוק. "היא הקימה אותי מהמיטה ואמרה לי אין מצב שאני מוותרת לך ואת לעצמך. את הבגרות הזאת עברתי בציון 93 ב-4 יחידות".

סיפוריהם של הבוגרים זכו לתמיכה גדולה מהציבור הרחב, ובמקביל גם בוגרי בתי-ספר אחרים פרסמו פוסטים ותגובות בשבחו של אורט אדיבי, ואף הביעו צער וחרטה על שלא למדו שם בעצמם. כך התחולל לו ברשת קרב תודעתי על שמו הטוב של בית הספר, שעה שכלל לא היה ברור עדיין מי בכלל עומד מאחורי הפרסום 'נגד' התיכון. גם לאחר שמגיבים ראשונים החלו להעריך ולטעון שמדובר בקמפיין תוצרת בית הספר עצמו - ועסקו בשאלה האם מדובר ברעיון כושל או במהלך גאוני, באורט אדיבי המשיכו לשמור על שתיקה ולהותיר את סימני השאלה באוויר.

עד שביום שלישי האחרון, כאמור, התעלומה נפתרה. בהתאם לתזמון שנקבע מראש – שבוע בדיוק לאחר שהועלה הפרסום הראשון - יצא לדרך חלקו השני של הקמפיין, שנשמר עד אז בסוד. בתוך שעות ספורות הוחלפו כל השלטים המקוריים בשלטים חדשים, שחשפו כביכול את התשובה לשאלה "ואז מה?" ולא הותירו עוד מקום של ספק באשר לזהות המפרסם ולמטרת הפרסום. על השלטים החדשים מתנוססים בגאון אנשי מקצוע מצליחים ומוכרים בעיר, בהם מנהלים ובעלי תפקידים בכירים בחברות ובארגונים מובילים, וכן עצמאיים בעלי עסקים וחברות מצליחות - כולם בוגרי אורט אדיבי, כשהמסר הוא ברור: מי שמסיים באדיבי - בסופו של דבר מצליח לא פחות, ואף יותר, מכל בוגר של כל בית ספר אחר.

"העובדות מדברות בעד עצמן, אנחנו רק הדפסנו ותלינו אותן כדי שכולם יראו", סיכמה המנהלת אליקי אלקובי את הקמפיין. "חלק בציבור התרגלו לחשוב שמי שמסיים באדיבי - הסיכוי שלו להצליח בהמשך הוא נמוך יותר. אז שיספרו את זה להנדסאי האלקטרוניקה שלנו שעובד היום באינטל, או לקבלן החשמל – רק בן 30 - שהקים חברה בע"מ ומעסיק תחתיו 9 עובדים. שיספרו את זה למעצבי השיער המובילים בעיר, יוצאי אדיבי, שהיומנים שלהם עמוסים בלקוחות, או למומחי הדיאגנוסטיקה שהוכשרו אצלנו במגמת אוטוטרוניקה ובהמשך פתחו מוסכים משלהם או נחטפו ע"י חברות גדולות כמו טויוטה. ועוד לא דיברתי על המנהלים במפעלים, שממונים על עשרות עובדים - והרשימה עוד ארוכה. לצערי אני מכירה לא מעט בוגרים של המקיפים, שהושארו בכח בחינוך העיוני על אף שלא התאים להם, והיום הם מביטים בקנאה על הבוגרים שלנו ועל מה שהשיגו. או במילים אחרות – מצטערים שלא סיימו באדיבי".