פטיש, מסמר: לנהל עסק שממתין כל שנה לסוכות

למה אני עושה את מה שאני עושה

 "הכל התחיל ממש במקרה: בסיום לימודי הכלכלה, ולאחר נישואינו, לפני 24 שנים, גרנו באפריקה, שם התחלנו להתעסק רבות עם סכך, ובהמשך עם הסוכות. כשחזרנו לארץ, עבדתי בבנק לאומי, במסלול קידום די מבטיח, אבל בעלי רצה שאהיה לצדו בעסק, ומאז הכל היסטוריה. אנחנו כל הזמן עסוקים יחד בניהול ופיתוח".

 להיות עצמאי זה

 "לבחור לחיות את החיים העסקיים שלך, בשילוב עם חיי המשפחה. אין מושג כזה 'לחזור מהעבודה'. יש לחזור הביתה, לטפל בענייני הבית והילדים, תוך כדי מתן מענה לצרכים של העסק. אם אתה מחובר ואוהב באמת את העיסוק. זה הופך להיות חוויה ממש מאתגרת וכיפית. השאלה היותר מעניינת היא איך זה להיות עצמאית בעסק שמנוהל גם ע"י בן זוגך, אחיו והבן. זה כבר אתגר, שמחייב אופי מיוחד".

 רגע של משבר

 "תמיד יש כאלה, אבל לומדים להתמודד איתם, ולהעמיד אותם במקומם עד שלא זוכרים את קיומם. אני מתאמצת לזכור רגע כזה ולא מצליחה. בעסק עונתי כמו שלנו, שעיקר ההתנהלות מתרחש במשך מספר ימים בשנה, כמות הלחצים גבוהה, וסביר שיתגלעו משברים רבים, אבל לא אצלנו. אנחנו יודעים לנתב את האנרגיות למצב יעיל ביותר, תוך כדי פרגון הדדי. ודוחקים את כל הביקורת לשלב מאוחר יותר".

 רגע של ניצחון

 "מקרה שהיה: פנו אלינו יום לפני ערב כיפור בבקשה להצעת מחיר, עבור תורם שרצה לספק סוכות ענק שמיועדות לבסיסי צה"ל. היינו צריכים לחשב ולתת מענה מהיר תוך שעה קצרה. האישור התקבל באופן מיידי, אך הדרישה הייתה שהכל יהיה מוכן מייד למחרת בבוקר. כולנו נרתמנו למשימה. אני בחישובים, אבנר במחירים, ומאיר במחסן עם העובדים והסחורה.

"למחרת, ערב כיפור. עמדו בתור משאיות עם חיילים, כל אחד מבסיס אחר, להעמסת הסוכות שלהם. הרגשת הניצחון הייתה בעיקר כי הצלחנו, בנוסף לכל המורכבות, לכבד את כל החיילים בכריכים, מאפים ושתייה רגע לפני הכיפור".

 העצה הכי טובה

 "להיות אנושי. בכל מצב, ויכוח, או חוסר הבנה. לחפש את הגורם האנושי. להבין, לסלוח, ולמצוא דרך להסדר ופשרה".