בעלי מלון ליאונרדו באשקלון וחברת פתאל נאבקים על ניהולו

במסגרת הסכסוך קבע בית המשפט, בהסכמת הצדדים, כי ברון לא יכול להיכנס למלון או לבוא במגע עם עובדי המלון או עם ספקיו. עוד נקבע כי ברון יכול להיכנס למלון בארוחות בימי שישי ושבת או באירועים שאליהם יוזמן באופן אישי. אם ירצה להגיע למלון במועדים אחרים, יצטרך לפנות לסמנכ"ל הכספים של פתאל ולבקש את אישורו לכך.

בתביעה שהגיש ברון נטען כי הסכם הניהול בין הצדדים קובע שפתאל זכאית לדמי ניהול של 3% מהמחזור של בית המלון, החזר הוצאות שיווק ופרסום ולתשלום דמי תמריץ שנקבעו באחוזים מהרווח התפעולי של המלון. היתרה בחשבון, לאחר תשלום כל הוצאות הפעלת המלון והתשלומים לפתאל, תישאר בחזקת ברון.

"בדיעבד מתברר כי לא נותרת כל יתרה בחשבונות הבנק של ברון, והחברה אף נאלצה להזרים למלון סך של יותר ממיליון שקל לתשלום הוצאות הפעלת המלון", נכתב בתביעה. "אנחנו עומדים כיום, לאחר כ-20 חודשים מאז שנפתח המלון, במצב שבו התובעות נחלו הפסדים כבדים מניהול המלון ואולם האירועים, ואילו פתאל והחברות הקשורות לה משכו מקופת המלון של ברון סך של כ-4 מיליון שקל במזומן".

מנגד טוענת קבוצת פתאל כי ברון "פועל ללא הרף בניגוד להסכם שנחתם, מתערב באופן גס בניהול ותפעול המלון, באופן שמקשה והופך את פעולות הניהול והתפעול לכמעט בלתי-אפשריות, תוך שהוא רומס ברגל גסה את ההסכמים".

לטענתה נקבע בהסכם הניהול כי קבוצת ברון תאפשר לרשת להחזיק, לנהל ולהפעיל את המלון ללא הפרעה, ותהיה לה שליטה בלעדית ושיקול דעת מוחלט בניהול המלון, וכי לרשת סמכות בלעדית במינוי מנהל המלון וכלל עובדי המלון. ועדיין, לפי פתאל, ברון ניסה לנהל את העובדים בפועל, לרבות המנכ"ל, ובתוך כך, הזמינו לשימוע ואף טרח לפטרו חרף הבהרות כתובות שהוא חסר סמכות לעשות כן.

ברון מתייחס בתביעתו לסירובה של פתאל, לדבריו, לדרישתו לעיין בספרי החשבונות. "פתאל מבקשת להמשיך ולהסתיר מהתובעות את התנהלותה, ומונעת את הגישה לספרי החשבונות", הוא טוען. בדיון שהתקיים בסוף אוקטובר נענה בית המשפט לדרישת ברון לקבל מפתאל את כל דיווחי הנהלת החשבונות הקבועים בהסכם הניהול בעתיד ובעבר. בית המשפט קבע כי פתאל תעביר כל חודש לברון את מסמכי הנהלת החשבונות - אך גם החלטה זו לא יישרה את ההדורים. לאחר כמה שבועות הגישה קבוצת ברון בקשה לבית המשפט, שבה היא טוענת לביזיון בית המשפט בגין אי-עמידת פתאל בהתחייבותה להעביר את המסמכים.

מנגד הגישה פתאל אף היא בקשה לביזיון בית המשפט, שעיקרה הפרות ברון את ההסכם, ובהן אי-עמידה בתנאי הסכם הניהול - אי תשלום מסים, אי־חתימה על דו"חות כספיים ואי-עמידה בתנאי שברון אינו רשאי להגיע למלון ללא אישור סמנכ"ל הכספים של הרשת, וכן כי בעת ביקורים אלה ערך ביקורת במטבח בלובי ובדלפק הקבלה.

בסוגיות אלה קבע בית המשפט כי שני הצדדים הפרו את הוראותיו - ברון נכנס למלון בניגוד להחלטה, ואילו פתאל לא עמדה במועדי העברת המסמכים באופן מסודר וראוי. בהתאם קבע בית המשפט כי אם פתאל לא תעביר את המסמכים בהתאם להחלטה היא תחויב בקנס של 1,000 שקל ליום של עיכוב, ואם ברון ייכנס למלון בלי שקיבל היתר לכך יחויב בסך של 1,000 שקל על כל פעם שיעשה זאת.

עם זאת סייג בית המשפט כי "לא ניתן להשוות בין ההפרה של ברון להפרה של פתאל, שכן הפרתה של פתאל משמעותית יותר". בדיון הציע בית המשפט לפנות להליך גישור כדי לסיים את המחלוקת על המשך ניהול המלון. ואכן, בימים אלה הצדדים הסכימו על פנייה לגישור, שיתקיים במקביל להליך המשפטי.

באחד הדיונים האחרונים שהתקיימו בנושא קבעה השופטת חדוה וינבאום וולצקי כי "עמדתי, לכאורה, שלפיה בנסיבות שנוצרו ולאור המסמכים שבפני, הסעד שמבקש ברון הוא בר סיכוי רב יותר מאשר הסעד של אכיפה - הובהרה לצדדים, וברוח זו לדעתי הם צריכים לבוא ביניהם בדברים". ולאחר מכן סייגה את הדברים: "אין באמירה זו כדי לומר דבר לגבי מי הפר את החוזה, ולמי מבין הצדדים תהיה תביעה כספית גבוהה יותר בסופו של יום, לאחר שתעשה הכרעה בשאלה אם יש לאכוף את החוזה או לבטלו".

מתוך אתר "כלכליסט"