עידו לזן חזר לבית הוריו באשקלון

התחלנו בניסיון לא כל כך מוצלח לחגוג יום הולדת לחבר, המשכנו עם ירי בשני מקומות, גיבורים שהצילו אותי בשטח, פציעה קשה מאד, 6 ניתוחים, מערכת עיכול משוחזרת, רגל דפוקה חלקית (בינתיים!), פיזיותרפיה, כאבים לא נעימים בכלל, משככי כאבים נעימים מאד! קצת טראומה, קצת נקודות שבירה, קצת (הרבה) מצבי רוח, קצת חוסן נפשי, מזל.

צוות מדהים שהחזיר אותי לחיים, חברים נדירים, משפחה אחת ויחידה, כלב סלב, כמות בלתי סבירה של לייקים, 13 קילו פחות (תקנאו!), תכניות גדולות בהתהוות (רמז- קרוספיט. אז מה אם הרגל דפוקה?!), כמה צלקות סקסיות שלעולם יזכירו מה קרה, ו... ואהבה מחודשת לחיים. קלישאה נוראית, אני יודע.

זהו, חוזר לעניינים. השיקום ממשיך, יש עוד דרך קשוחה עם סוף לא לגמרי ברור, אבל בקטנה, העיקר שנשארתי חי ובועט (ברגל ימין).
אני יוצא מכאן זקוף וגאה! אמנם נתמך קצת במקל הליכה של סבא רבא שלי (כבוד!), אבל בכל זאת מחייך.

בקיצור, מציאות חדשה בפתח. הולך להיות מעניין. ושומעים? תכינו את עצמכם למסיבת ״חזרה לחיים״ מתישהו בקרוב.

בתמונה: מקל הליכה מגניב. אם לא נצחק- נשתגע".