לטובת רוכשי הדירות: בוטלו מספר סעיפי חוזה שחיזקו את חברות הבנייה

מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד היועמ"ש לממשלה הגישה את הבקשה נגד מספר חברות בנייה קבלניות – כולן חברות "אחים דוניץ בע"מ" – המציעות דירות למכירה ברחבי הארץ.

בעקבות הגשת הבקשה הצדדים הגיעו להסכמות מסוימות שיבואו לידי ביטוי בשינויים שיבוצעו בחוזים שהמשיבות מחתימות עליו. אולם ביה"ד נדרש להכריע בנושאים שנותרו במחלוקת.

כך למשל, נציג היועמ"ש – "המבקש" בהליך – הצביע על סעיף בחוזה שבעיניו נוגד את חוק המכר, בכך שהוא פוטר את החברות מכל אחריות לתוספות ושינויים שהקונה יבקש לבצע בדירה, למשל בנוגע לטיב החומרים, לאיכות, לצבע, להתאמה ולאספקה.

מנגד, החברות  – הן "המשיבות" – טענו בין היתר כי לפי החוק, למוכר דירה אין כל אחריות לשינויים או לתוספות שנעשים בדירה לעומת מה שקבוע במפרט המקורי, ולפיכך סעיפים המסייגים את אחריותו של מוכר דירה בעניין זה אינם בגדר "סעיפים מקפחים".

היועמ"ש אף ביקש לשנות סעיף שלפיו כל שינוי או סטייה מהחוזה – יש לבצע בכתב.

מנגד, המשיבות טענו כי לא מדובר בסעיף מקפח, בין היתר משום שהדרישה חלה על שני הצדדים, מה גם שלרוב כולם מיוצגים על ידי עורכי דין.

הצד החזק בעסקה

השופטת תמר בזק רפפורט שטחה בהרחבה את הסוגיות השונות שעמדו על הפרק וניתחה אותן לעומקן. בעיקרו של דבר, השופטת הסבירה כי "צמצום האחריות בנוגע לחומרים ולמוצרים השונים מהמפרט הבסיסי פוגע באחריות המשיבות לפי חוק המכר (דירות), שעליה לא ניתן להתנות אלא לטובת הקונה בלבד".

בהקשר זה השופטת ציינה כי גם לפי חוק חוזים אחידים ייתכן שמדובר בתנאי מקפח.

בתוך כך השופטת תהתה "אם המשיבות אכן אינן אחראיות מכוח הדין לשינויים ולתוספות, מה חפץ להם בתניית הפטור הנדונה? עצם העמידה על תניית הפטור מלמדת על חששן של המשיבות מפני קיומה של אחריות מכוח הדין, ואינה עולה בקנה אחד עם טענתן כי אחריות כזו איננה קיימת". לפיכך, השופטת הורתה על מחיקת מרבית הסעיף המדובר.

לאחר מכן השופטת קיבלה את יתר טענות היועמ"ש והורתה על ביטול סעיף "דרישת הכתב".

לפי השופטת, החברה הקבלנית היא תמיד הצד החזק בעסקה. "דווקא בשלב המאוחר לחוזה, פערי הכוחות בין הצדדים גדלים: החברות מורגלות במשא ומתן בנוגע לשינויים, וככלל, לחברות עניין מועט בשינויים בעוד שהלקוח מייחס להם חשיבות רבה", העירה השופטת, שסברה כי אין זה מוצדק להגביל באופן גורף את האפשרות לבצע שינויים בהסכם, ולהוציא את האפשרות של הסכמות מאוחרות בעל-פה.

השופטת אף הורתה על ביטול סעיף ששלל מראש את זכותם של רוכשים לבצע קיזוזים או ניכויים שונים במסגרת העסקה – זכות המעוגנת בחוק החוזים.

בשל הידברות הצדדים שצמצמה את המחלוקות, השופטת החליטה שלא לפסוק הוצאות משפט.