כאמא לארבעה ילדים, איריס אמנם זכאית לדירה מטעם הדיור הציבורי, אך לא "זכתה" שימצאו עבורה דירה באזור המרכז בו היא מקבלת את הטיפול השוטף במחלתה, וכך נאלצה לשכור דירת עמיגור בשכונת גבעת ציון באשקלון בקומה שנייה, ללא מעלית ועם 36 מדרגות.
לאור מצבה הרפואי המחמיר, שבגינו היא נאלצת להתנייד בכיסא גלגלים, פנתה משה למשרד השיכון כדי לעבור לקומת קרקע באזור המרכז, אך נענתה בסירוב, בטענה שהיא לא עומדת בקריטריונים מאחר שאינה מתניידת בכיסא גלגלים ממונע.
כשפנתה לקבלת אישור משרד הבריאות לרכישת כיסא גלגלים, נודע לה כי לאור מחלתה היא זכאית לכך - אך זכאות זו מותנית במגורים בקומת קרקע.
מול התנהלות אבסורדית זו היא הגישה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים באמצעות עורכות הדין בר נבון וניצן הראל ממשרד "הראל נבון". העתירה הוגשה נגד משרד הבינוי והשיכון וחברת הדיור הציבורי "עמיגור", על מנת שתקבל את הראוי לה - דירת קרקע במרכז הארץ עם חדר נוסף לעובדת זרה.
"חיי גיהינום", אומרת משה, "אני יושבת על כיסא גלגלים שאני לא יכולה להפעיל אותו כי אין לי תחושה בידיים. אני מרגישה שמתעללים בי. אני רק רוצה לחיות את הזמן שנשאר לי כמו שצריך. מה צריך לקרות, למות כדי לקבל את מה שמגיע לי?"
מעורכות הדין נבון והראל נמסר: "מדובר במקרה בו רשות מנהלית פוגעת באופן אנוש בזכויות האדם של האזרח החלש ביותר בחברה. הגברת משה עומדת בכלל הקריטריונים להחלפת דירתה באופן דחוף".
משה ברגר, מדוברות הביטוח הלאומי, מסר: "משה פנתה אלינו לפני מספר חודשים בנושא זה והיא הופנתה לבדיקה בוועדה לניידות של משרד הבריאות".
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "הנושא נמצא בהליכים משפטיים לכן אנחנו מנועים מלהגיב בנושא".
דובר חברת עמיגור ארז שני: "ההחלטה איננה בסמכותנו וכל החלטה מסוג זה יש להפנות למשרד הבינוי והשיכון בלבד". שני מסר עוד כי הוצעו למשה שתי דירות בקומה ראשונה, אולם היא סירבה וביקשה דירת קרקע. בתגובה מסרה משה: "שתי דירות שהוצעו לי היו עם 15 מדרגות, אז מה זה עוזר לי?"