26.06.17 / 00:49
מאיר נמני, שאימן באשקלון והיה שחקנה של מכבי תל אביב בעבר, נפטר לאחר מחלה קשה והוא בן 68
מאיר נמני, כדורגלן העבר של מכבי תל אביב ונבחרת ישראל, הלך לעולמו לאחר מחלה קשה והוא בן 68 שנים.
נמני נולד בלוב ב-1948 ואת תחילת דרכו עשה בקבוצת מכבי רמלה ממנה נרכש על ידי מכבי תל אביב באמצע שנות ה-60 בהמלצת המאמן ג'רי בית הלוי. נמני שיתף פעולה עם שחקנים כמו חיים לוין, ניסים בכר, שלום שיקווה, גיורא שפיגל, ויקי פרץ, אבי כהן, בני טבק ומוישיק שויצר. במכבי תל אביב זכה בארבעה תארי אליפות, שני גביעי המדינה ושתי זכיות באליפות אסיה לקבוצות. נמני אימן בשנת 1992 את קבוצת הפועל אשקלון.
בנבחרת ישראל רשם נמני 24 הופעות בעמדות הקישור וההגנה. הוא אימן במספר מועדונים בהם הפועל חולון והפועל ירושלים.
העיתונאי רון עמיקם העלה פוסט: מספר 13. זה נדמה לי היה המספר של מאיר נמני. מספר 13. איזה בנאדם מסתובב עם מספר 13 על הגב? אחד שלא אכפת לו המספר, אלא המשחק.
לויקי פרץ ומאיר נמני היתה חנות ספורט ברחוב בלפור בבת ים, באותו בלוק שבו היה דואר ומשרד פנים, ליד קולנוע 'אורנים'. בקו אלכסוני לשם, בפינת רחוב ירושלים היתה חנות של 'דני בוק'. הייתי יורד מהאוטובוס ממש מול החנות, נכנס (הייתי בן 12, כן?) ללהג עם שניהם, חוצה את הכביש, קונה 20 ספרים של פטריק קים, עולה על האוטובוס והביתה. ככה חודשים על חודשים. מאיר נמני היה הקשר האחורי של נבחרת ישראל, ויקי היה החלוץ המרכזי. אין משהו יותר מרשים מזה.
בעונת הדאבל ב-777, נפלה על נמני ועל אוהדי מכבי ת"א המהלומה. במשחק הגרוע ומלא שריקות הבוז מול דרום קוריאה ברמת גן, נכנסה כף הרגל של נמני לבור ההשקייה, לא רחוק מקו האורך מול היציע המזרחי, איפה שהיום שערים 11-12, מול העיניים של דוקטור רוסנובסקי ושמוליק רוזנצוויג. הוא הלך קדימה, כף הרגל נשארה בבור, הכל התרסק. מהמגרש הוא ירד כשהגידים מחזיקים את כף הרגל. אחת הפציעות החמורות בתולדות הכדורגל הישראלי.
והוא חזר. ב-3-4 שיפו שלי נתנה למכבי ב-19799, הוא כבש את השער הראשון במשחק. אלי שכטר כבש את האחרון. היה לו את הניתור הזה שהוא קופץ ומנחית עם הראש פנימה. ככה היה הגול. שפיגל הרים מימין, שוייצר עלה עם קביליו ז"ל ונמני הנחית.
אני זוכר שער עצמי מדהים שלו, בגשם בבלומפילד, במשחק מול הפועל חיפה. יעקב אסיאג בעט כדור שוער אדיר שעם הרוח טס לכיוון השער. בוני גינצבורג היה אז ילד בן 16. הוא יצא לכדור, נמני נגח לאחור, והכדור עף בקשת מעל בוני לרשת.
אבל נמני לא היה מאלה שהתלוננו או עשו רעש מזה. כשהוא עלה ליגה עם צפרירים, כמאמן, ב-1987, נצמדתי אליהם כמה שבועות. שטרן חלובה, גרשון בזאם, המעסה 'חצי', ומאיר נמני. כמו מוריניו בקבוצת עולם שלישי. איזה שקט הוא הקרין, איזו צניעות. עשה תיקו בימק"א ונתן לשייע לבכות לצבי שריר. צפרירים עלתה ליגה. במחוזר הראשון היא אירחה את מכבי חיפה של דרור קשטן, אחרי מותו הטראגי של אבי רן ז"ל. הפעם בוני היה השוער נגדו. צפרירים הביאו כרוז שהיה בעצם DJ, עם מערכת הגברה שלה היה אקו. "עכשיו נעמוד דום לזכרו של אבי רןרןרןרןרן..." הידהד האקו ברחבי כיכר קוגל. ומאיר ניצח גם את המשחק הזה. נדמה לי שגילי זיתוני כבש.
איש נעים, לא כדורגלן טיפוסי, לא מאמן שנדחף, לא מרפקים. מאיר נמני, קשר אחורי. פעם זה היה מקצוע.
יהי זכרו ברוך.
