צדקה עבור נשמת רבי מאיר בעל הנס

"כי המצוה הזאת אשר אנוכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא ‏לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ולא מעבר לים היא לאמור מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". (דברים ל, יא-יד)

ומפרש רש"י וז"ל, משמע שמדובר כאן על כל מצוות התורה ע"כ (דברים ל, יא). והנה הרמב"ן זצוק"ל מפרש "כי המצוה הזאת" קאי על מצות התשובה שנזכרה בתחילת הפרשה (ל, א-ב) "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצוך היום".

***
והנה אנו נמצאים בחודש הרחמים והסליחות זמן של תשובה, ויום הדין ממשש ובא, ופחד ואימה מיום הדין מורגש בחוש בכל צעד ושעל.

***
והנה צריכים להבין ולבאר מנהג ישראל קדוש, שבכל צרה ובעיה שיש ליהודי נודרים ליתן צדקה עבור נשמת רבי מאיר בעל הנס, ולא לעילוי נשמת תנאים וקדושים אחרים שהיו בעם ישראל.

**
ואפשר לבוא ולומר, הנה מובא במדרש (ילקוט ישעיה סימן תקז) "אני מדבר בצדקה רב להושיע", לעתיד לבוא באים שרים ומקטרגים על ישראל ואומרים לפני הקב"ה, רבונו של עולם וכי יש לפניך משוא פנים? אם אלו עובדי עבודה זרה אף אלו עובדי עבודה זרה, אם אלו מגלי עריות אף אלו מגלי עריות, אם אלו שופכי דמים אף אלו שופכי דמים, מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו אין יורדים?

באותה שעה מיכאל סנגורן של ישראל משתתק, וכיון שהוא נשתתק אומר הקב"ה מיכאל נשתתקת ואין אתה מלמד סנגוריא על בני, חייך שאני מלמד ומדבר עליהם בצדקה ומושיען שנאמר (ישעיה סג, א) "אני מדבר בצדקה רב להושיע" ע"כ.

והנה צריך להבין, איך מיכאל סנגורן של ישראל אינו עומד בתוקף להיות מליץ יושר על עם ישראל?

אלא אפשר לבאר ולומר, הגמרא (בבא בתרא י) שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, אם אלוקיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם? אמר לו כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנום. אמר לו אדרבה זו שמחייבתן לגהנום, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין, וציוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כעס עליו? ואתם קרויים עבדים שנאמר "לי בני ישראל עבדים".

אמר לו רבי עקיבא אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים, וציוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא דורון משגר לו? ואנו קרויין בנים דכתיב "בנים אתם לה' אלוקיכם".

אמר לו (טורנוסרופוס) אתם קרויים בנים וקרוים עבדים, בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום קורין עבדים, ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום.

אמר לו (רבי עקיבא) הרי הוא אומר "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית" אימתי עניים מרודים תביא בית, האידנא (בגלות, כשאין עושין רצונו של מקום). וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך ע"כ.

משמע מדברים אלו, שאפילו כשאין עושין רצונו של מקום צריך לתת צדקה, ומוכח שגם בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום נקראים בנים, ומוכח שכל מה שמותר לישראל לתת צדקה, רק משום שנקראים בנים למקום.

**
אומנם, אפשר להביא ולהקשות שהרי נחלקו בזה התנאים, אם ישראל נקראים בנים למקום כשאין עושין רצונו של מקום, כמבואר בגמרא (קידושין לו) "בנים אתם לה' אלוקיכם" בזמן ‏שאתם נוהגים מנהג בנים, אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרויים בנים דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר "בנים סכלים המה" ואומר "בנים לא אמון בם".

***
אם כן, לשיטת רבי מאיר מבואר היטב מדוע נותנים צדקה גם בזמן הגלות, כי למרות שסיבת הגלות היא משום שאין ישראל עושין רצונו של מקום, מכל מקום גם אז נקראים בנים, ויפה אנו עושים שנותנים צדקה. אבל לפי שיטת רבי יהודה, שדווקא כשעושין רצונו של מקום נקראים בנים, אם כן בגלות שאין ישראל עושין רצונו של מקום, הם נקראים עבדים.

**
והנה קשה, הרי הגמרא במסכת (ערובין מו) אומרת, רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה. א"כ, הלכה כרבי יהודה שבזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום נקראים עבדים. ואיך אנו נותנים צדקה גם בגלות, שאז אין עושים רצונו של מקום?

***
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול, הגמרא (עירובין יג) אומרת אמר רבי אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו, שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו.
והנה הגמרא (בבא מציעא נט) אומרת תורה לא בשמים היא, כי מאז שמסר הקב"ה את התורה לישראל בהר סיני, נמסרה הכרעת ההלכה לחכמי ישראל שבכל דור ודור. ומכיון שלא ירדו חכמים לסוף דעתו של רבי מאיר, לא יכלו לפסוק הלכה כמותו, אבל לגבי הקב"ה שבודאי ירד לסוף דעתו של רבי מאיר, אם כן בשמים הלכה כרבי מאיר שבין כך ובין כך קרוים בנים. והרשב"א (קידושין לו) כתב, כי במחלוקת זו הלכה כרבי מאיר שבין כך ובין כך קרויים בנים.

***
ועל פי זה יובן מדוע השתתק המלאך מיכאל ולא ידע להשיב, שבזכות הצדקה יצאו ישראל זכאים בדין כי גם הוא כמו חכמי ישראל לא ירד לסוף דעתו של רבי מאיר, לכן לגביו הלכה כרבי יהודה שבזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום נקראים עבדים, ואם נקראים עבדים אסור להם ליתן צדקה. ולכן דווקא הקב"ה יאמר "חייך שאני מלמד ומדבר עליהם בצדקה ומושיען" שנאמר "אני מדבר בצדקה רב להושיע".

***
ובסיכום הדברים הקדושים והחשובים.
שהטעם שנהגו ישראל קדושים בכל הדורות לנדור נדרים ונדבות לשם התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זיע"א, וקבעו קופה בכל עיר ועיר מדינה ומדינה, והטעם הוא כי מצות הצדקה תלויה בדעת רבי מאיר בעל הנס, דסבירא ליה דאפילו כשאינם עושים רצונו של מקום קרוים בנים... אי לזאת נודרים נדבות על שמו, רצוננו לומר אנו נותנים זאת הצדקה על דעתו שהוא סובר דאפילו כשאין עושים רצונו של מקום נקראים בנים, ובזה יש שכר טוב לפעולתם באופן דהיסוד מוסד של מעשה צדקה, הוא רבי מאיר בעל הנס זיע"א.

***
ונשתדל בקהילת קודש "שובה ישראל" שלכל יהודי תהיה קופה קטנה, ולכל בית מדרש תהיה קופה גדולה לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, ובה לחזק צרכי שבת לעניים נזקקים. ובזכות מצווה זאת "אלהא דמאיר ענני" בערב נשגב וגדול ובעל משמעות זאת לי ולכלל עם ישראל.