הקורקינט ושברו: עליה מתמדת במספר פצועי תאונות קורקינט חשמלי. מה אנחנו עושים לא בסדר?

תשתיות או לא להיות

נכון, התשתיות בישראל ככלל, וב"מדינת ת"א" בפרט, עדיין אינן אידיאליות לרכיבה של רכב דו גלגלי ממונע. די להבחין בהתייחסותן של מדינות העולם לחשיבות הנושא, כדי להבין שאנחנו עדיין לא הפנמנו דיו את השינוי התחברותי של מהפכת הקורקינטים- ברחבי העולם, ערים רבות ניצלו את הסגר כדי לסלול שבילים ייעודיים לכלים דו גלגליים חשמליים, או להקצות להם נתיב על חשבון כלי רכב, ולפנות את המדרכות להולכי הרגל. אולם כאן בארצנו הקטנטונת, ציבור הרוכבים אמנם ממשיך לעלות מידי שנה, אך התשתיות עדיין אינן מותאמות לרכיבה בטוחה.

ההתמודדות השגויה: יותר מידי מקל, מעט מידי גזר

נושא אכיפת חוקי הבטיחות בקרב רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים הוא נושא טעון.  קל מאוד להיתקל בת"א סצינות יומיומיות שבהן פקחים רודפים אחרי נהגי קורקינטים/ אופניים חשמליים שנוסעים במהירות ובשטחים שאינם מיועדים להם. במקרה אחר, ניתן להבחין במירמור וייאוש מצד נהגי הדו גלגלי הממונע, שסוברים כי הנהגת האכיפה כלפיהם פשוט אינה הוגנת. במצב זה מסתמן כי, כל עוד האכיפה לא תתבצע באמצעות מערכות אוטומטיות, האפקטיביות שלה פשוט תהיה נמוכה למדי.

ידוע כי לכל בעיה יש (בדרך כלל) יותר מפתרון אחד. על אף שנראה כי מתווה של אכיפה ע"י פקחים, די "פשט את הרגל", ישנה דרך אחרת לחנך ציבור הרוכבים והרוכבות. האבסורד הוא, ששכחנו  כחברה את העובדה שמשמעות המילה "חינוך" אינה בהכרח "הפחדה". חינוך תמיד פועל בשני מישורים- תמריץ שלילי (אכיפה או "הפחדה" לצורך העניין) ותמריץ חיובי (הסברה).

ע"פ הגישה הידועה כ"כלכלה התנהגותית"- תמריצים חיוביים מכילים פוטנציאל רב יותר שבאמצעותו יוכל הפרט ו/או הכלל לבצע שינוי בהתנהגותו *מרצון*. דוגמאות לשימוש בעקרון זה כולל למשל, הסברה; מתן מידע לרוכבי הקורקינט החשמלי על ההשפעה שיש להתנהגותם, המחשה ויזואלית של נזק או תועלת, סימולציה של רכיבה נכונה תוך עידוד רכיבה כזו, ועוד. הפעלה מושכלת של תמריצים חיוביים, עשויה להשפיע לחיוב על התנהגותם של רוכבי הדו גלגלי הממונע ולהקטין באופן ניכר את מספר התאונות והנפגעים בקרב רוכבי הדו גלגלי המנועי. לא זו אף זו, מחקרים מקיפים שנערכו בנושא מגלים כי במרבית המקרים- הסברה יכולה להועיל יותר מאשר אכיפה.

כתבה זו נכתבה באדיבות אתר אורבאן רייד