לשון הרע בעידן האינטרנט והטוקבקים

 לאור תזכיר הצעת החוק: "חשיפת פרטי מידע של משתמש ברשת תקשורת אלקטרונית" , אבהיר לקהל הגולשים את המצב המשפטי לאשורו בעניין לשון הרע וזכויות יוצרים בעידן האינטרנט.

השאלה אשר מעניינת את רובכם הינה: האם לגולש אשר כותב "טוקבק"  ישנה חסינות מפנה תביעת לשון הרע? האם בית המשפט יחשוף את שם הגולש?

בפרשת רמי מור אשר הובאה לפתחו של בית המשפט העליון , נדונו שאלות אלה ואחרות בהרחבה.

במסגרת פורום באתר אינטרנט פורסמו הודעות אנונימיות לגבי המבקש – מטפל אלטרנטיבי במחלות עור. המבקש סבור כי הודעות אלה מוציאות את דיבתו רעה והוא חפץ להגיש בגינן תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 .הפרסומים שעליהם יצא קצפו של המבקש הם כאמור הודעות של גולשים – תגוביות ("טוקבקים" – talk back) – שפורסמו בפורומים העוסקים בנושאי טיפול ורפואה. בקשתו של המבקש מתמקדת בשלושה פרסומים באתר www.doctors.co.il. בהודעה הראשונה (מיום 22.11.2006), תחת הרובריקה של שם הכותב, נרשם "רמי מור שרלטן", ותחת הרובריקה של הנושא נכתב "רמי מור שרלטן". בגוף ההודעה לא נכתב דבר. בהודעה השנייה (מיום 13.12.2006) רשמה "מישהי" את הנושא "די נמאס מהשרלטן רמי מור הזה", ובגוף ההודעה הוסף: "הלו, רמי מור די נשבר ממך שבכל פורום אתה מכניס הודעות מפוברקות שלך ומבלבל את הביצים לגולשים. אתה אפילו לא אחות מעשית". בהודעה השלישית (מיום 13.12.2006) נרשם כי הכותבת היא "מישהי", ובנושא נכתב: "רמי מור – דיר בעלק ממנו". גוף ההודעה היה ריק.

לגבי כל שלושת הפרסומים האלה הצליח המבקש, במסגרת ההליכים הקודמים, לקבל את כתובת ה- IP של המפרסמים, ועתה הוא מבקש כי המשיבה, שהיא ספקית הגישה לאינטרנט, תחשוף באמצעות כתובת ה- IP את זהות המשתמשים (הלקוחות שלה) שמן המחשב שלהם שוגרו ההודעות.

בית המשפט הכריע וקבע כי בהיעדר סמכות חקיקתית המאפשרת את זיהוי המשתמשים לא ניתן יהיה להיעתר לבקשת המבקשת לחשוף את שמות המשתמשים.

אולם אין בדברי בית המשפט כדי לסגור את השער בפני המבקשים לחשוף את זהותם של מעוולים ברשת האינטרנט. ראשית, כאשר מתבצעת באינטרנט עוולה שהיא גם עבירה, קיימת אפשרות לנפגע להגיש תלונה, וחזקה על רשויות האכיפה שתפעלנה את סמכויות החקירה והבדיקה המסורות להן מכוח הדין; הן ולא בית המשפט. שנית, יש להניח ולקוות כי בסופו של דבר תתקבל חקיקה שתסדיר באופן בהיר ומפורט את הנושא הנדון, תיצור את המסגרת הדיונית הראויה ותתווה את האיזון בין השיקולים שלעניין.

סיכומו של עניין:

בית המשפט העליון קבע כי בהיעדר הסדר חקיקתי  הוא לא ייתן צו לחשיפת שם גולש במקרה בו מתבצעת עוולה אזרחית.

אולם, במצב בו מתקיימת עוולה ו/או עבירה פלילית קיימת אפשרות לחשוף את שם הגולש מכוח הסמכויות הנתונות לרשויות האכיפה.

למעשה בית המשפט קרא למחוקק להסדיר את עניין חשיפת שם משתמש על ידי הסדר חקיקתי , ואילו המחוקק מצדו החל ביצירת תזכירי חוק מגוונים אשר חלקם הרחב עוסקים בענייני  אחריות גולשים /משתמשים בעוולות נזיקיות כגון: לשון הרע.

להלן חלק מתזכיר החוק המוצע בעניין:

"הוכח להנחת דעתו של בית המשפט כי הבקשה הוגשה כדי לאפשר למבקש להגיש תביעה, וכי קיים חשש ממשי, בהתבסס על ראיות לכאורה שהציג המבקש, שהתוכן שלגביו הוגשה הבקשה מהווה עוולה כלפי המבקש או הפרת זכות קניין רוחני שלו, וכי קיימים סיכויים שהתביעה תוכרע לטובת המבקש, רשאי בית המשפט להורות על מסירת פרטי המידע של המנוי".

על כן יש לשים לב להצעת החוק, מאחר שהחל  מאישורה בכנסת היא  תשנה את המצב שנזכר לעיל שכן בניגוד למצב הנכחי השורר כיום, היא יוצרת הסדר חקיקתי המאפשר לבית המשפט להורות על מתן צו אשר יורה על חשיפת שמו של מנוי. YGFGDF FGD

האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת משפטית, אין באמור ו/או שאינו באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא, ההסתמכות על המידע היא באחריות המשתמש בלבד, לקבלת ייעוץ משפטי יש לפנות לעורך דין עם מלוא פרטי המקרה הספציפי.