השיטה הבדוקה להורדת משקל

12.04.11 / 20:16

המכונית הראשונה שלי הייתה פורד פיאסטה לבנה משנת 80. ככה לפחות היה רשום ברישיון.כן לבנה, במציאות היא

המכונית הראשונה שלי הייתה פורד פיאסטה לבנה משנת 80. ככה לפחות היה רשום ברישיון.כן לבנה, במציאות היא הייתה אפורה מאבק. רכשתי אותה לפני כ-13 שנה, אחרי הצבא. זה שהפיאסטה הייתה צעירה ממני בארבע שנים שנים גרם לי להרגיש שיש בינינו כימיה. לאחר נדנודים הוריי הנמיכו את אחת הבלטות, אספו שקל לשקל והחליטו לקנות לי את הפיאסטה. זה היה בתקופת לימודיי במכללת אשקלון. אני זוכר עד היום את הסכום - 4,000 שקלים. חשבתי שעם הרכב הלבן-אפור אבק אני אכבוש את העולם. אתם בטח מכירים את זה - התלהבות של רכב ראשון. לאחר שהשקעתי עוד כ-2,500 שקל בתיקונים, 2,000 שקל בביטוחים ועוד כ-200 שקל לחברת הגרירה, זו עדיין הייתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי בחיי. מידי פעם האוטו היה שובק חיים דווקא ברמזור הכי עמוס כשמאחורי עשרות נהגים, שבירכו אותי בשלל הברכות המקובלות במעמד זה. כשאזרתי אומץ ויצאתי מחוץ לעיר, הרבה פעמים נזקקתי לחברת הגרירה שתחזיר אותי הביתה. ככה חסכתי דלק, כסף ושעות המתנה ל"מוסכניק המדרכות". בזמן שהאוטו היה תקין הייתי דוהר ברחובות העיר בהנאה. מיותר לציין שלא היה לי מזגן, רק ארבעה חלונות. ובכן לאחר מספר ימים כשכבר שהייתי בטוח שיש חור במיכל הדלק הלכתי לאחד מ"מוסכנקי המדרכות". במבט אחד הוא פסק בנחרצות: "זה לא חור. זה האוטו. אמנם יש לו נפח מנוע של 1,300 סמ"ק אבל הוא שותה כמו אוטו של 30,000 סמ"ק". את זמני העברתי בין הלימודים לבין הדאגה למימון באר הדלק. עברו חודש-חודשיים, והכרתי את בת זוגי. היא אכן הייתה עזר כנגדי. התברר שהפיסטאה חולה בשריפת סטארטרים (החלק החשמלי שמניע את המנוע) כך שהייתי צריך להחנות את הרכב בירידה. במקומות שלא היו ירידות הייתי נעזר בבת זוגי להנעת הרכב. היה גם מקרה שבו כנראה כמה מסוממים, כי שום דבר אחר לא מסביר למה מישהו ירצה את העגלה הזו, רצו לגנוב לי את האוטו. לאחר שחיברו את כל החוטים הם לא הצליחו להניע את האוטו, וכך מעז יצא מתוק. כמו כן, בחודשי החורף הייתה בעיה קטנה של נזילת מים מהגג. לכן, כשהייתי אוסף חברים בדרך ללימודים הם היו משאירים את המטריות פתוחות כדי לא להירטב מהגשם שחדר דרך החורים בגג. על הדלת האחורית ויתרתי מכיוון שלא היה אפשר לפתוח אותה כי הצירים שלה היו אכולי חלודה, והיה צריך להלחים את כולה. לאחר כמה חודשי שימוש נוספים התחילו נזילות שמן. מכיוון שלא היה ברשותי כסף לקנות שמן הייתי הולך "למוסכניק רחוב", שהיה מביא לי שמן משומש חינם מכלי רכב שהיו עוברים אצלו טיפולים. אחרי עוד כמה חודשי שימוש נותרתי רק עם בוכנה אחת עובדת, ועוד כמה חלקים לא הכי חשובים (מערכת החשמל, ההילוכים וכו') שהתחילו גם הם להראות עייפות. מה גם שזמן ההגעה למכללה ברגל היה יותר מהיר מאשר באוטו הזה. לאחר שבת זוגי כבר נהייתה חצי אנורקסית מדחיפת האוטו החלטתי למכור אותו. שמתי שלט גדול, וחיכיתי ל"מאושר". עברו מספר חודשים, ויום אחד הנייד שלי צילצל. "שלום, מדבר גל", אמרתי. מהצד השני קול מלא ביטחון אמר: "אני ליד האוטו שלך. אני מוסכניק ורוצה לקנות את האוטו". אמרתי לו: "תחכה במקום, עוד דקה אני מגיע". כעבור כמה דקות פגשתי בבחור חייכן, שמנמן ושמח. הוא אמר לי: "האוטו הזה הוא בשביל אשתי, כמה אתה רוצה עליו?". אמרתי לו: "תשמע האוטו לא במצב הכי טוב", והוא אמר: "אל תדאג אני אטפל באוטו טוב". "אם ככה", פסקתי, "בשבילך אני רוצה רק 500 שקלים". העסקה נחתמה, ולאחר מספר חודשים פגשתי שוב את המוסכניק. בהתחלה לא זיהיתי אותו כיוון שהוא רזה מאוד ונראה פחות חייכן מבעבר. אני בתמימותי שאלתי אותו: "נו, איך הבונבונריה?". הוא אמר: "אל תשאל לאיזה ברוך נכנסתי". "מה קרה, ספר אחי?", אמרתי לו. "אתה זוכר את האוטו שקניתי ממך?", שאל. "בטח, הפיסאטה. אחלה אוטו" עניתי. הוא ענה לי: "כן, בטח. רק כדי להעלות אותה לכביש הייתי צריך להשקיע 2,500 שקלים בחומרים. את העבודה אני עשיתי בעצמי במשך חודש שלם. בגלל המאמץ שבדחיפת האוטו ירדתי במשקל. אחרי שהעליתי את האוטו לכביש אשתי אחרי חודש ביטלה את המנוי לחדר כושר". "אמנם גם היא ירדה במשקל, וחסכה דמי מנוי אבל קיבלה התמוטטות עצבים. היא אמרה או אני או האוטו. מכיוון שהכתובה היא על חצי ימליון שקל מכרתי את האוטו באלף שקלים", סיכם. [caption id="attachment_1469" align="aligncenter" width="448" caption="סוסיתא - מובטח ירידה של 30 קילו לפחות "]