15.09.15 / 08:58
שאול אייזנברג, בטור מיוחד על כישלון הנבחרת הלאומית בכדורסל
"ארז אדלשטיין, מאמן נבחרת הכדורסל הכושלת, חזר ואמר פעם אחר פעם ששחקנים גדולים באים למשחקים גדולים. אדלשטיין אכן צודק. אבל הצרה של נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל הנערכת עתה, היא ששחקניה לא באו למשחקים הגדולים…
המשחק הגדול הראשון של הנבחרת היה נגד צרפת, אלופת אירופה בשלב המוקדם. הופעה ישראלית עלובה בבמה המרכזית מול קהל ביתי וסיקור תקשורתי נרחב. השחקנים לא באו למשחק הגדול. חלקם לא באו בגלל סיבות ״רפואיות״, וחלקם לא באו כי הרי המאמן אמר ששחקנים גדולים באים למשחקים גדולים, ומה לעשות שלא כולם שחקנים גדולים בנבחרת ישראל…
אחרי התבוסה לצרפת, ללא השחקנים הגדולים, הגיע גם רגע האמת של נבחרת ישראל. משחק על מקום ברבע הגמר. משימה כמעט בלתי אפשרית של נבחרת מוגבלת, שלא התברכה בשחקנים גדולים. אבל המאמן הלאומי, שנהנה לאורך כל הדרך מתמיכה של מקורבים אינטרסנטים, המשיך לשדר אופטימיות תוך שימוש בקלישאה ששחקנים גדולים באים למשחקים גדולים. אגב, שערו בנפשכם מה הייתה עושה התקשורת ״האובייקטיבית״ למאמן אחר בתום הופעת האימים בערב ראש השנה… לאריק שיבק למשל…
ואכן, המשחק נגד איטליה היה משחק גדול עם שחקנים גדולים. האיטלקים, שנוכחות השחקנים הגדולים שלהם בלטה, לעומת גל מקל הגדול שלנו ועוד כמה גדולים פחות והשאר קטנטנים מהצד הישראלי… התבוסה של הקטנטנים מול הגדולים 52:82 היא הסיפור הגדול של ההופעה הישראלית באליפות אירופה. נבחרת מוקפת בשרלטנות שאינה מתרגשת מכישלונות כדוגמת משחקי ההכנה, ההפסד האומלל לבוסניה באליפות והתבוסות לצרפת ולאיטליה, אלא מטפחת אשליות ומתענגת על הצלחות חד-פעמיות שאינן מעידות על משהו אמתי.
בראש המינהלת לא ניצב מאמן אמתי, אלא דובר מטעם, שמזכיר ליצן חצר המשרת את אדוניו! והליצן, חגי סגל, הבטיח להמוני בית ישראל חג ראש השנה, אלא שהחג הסתיים במפח נפש. למען האמת, בפרופורציות אמתיות, באליפות אירופה דמתה נבחרת ישראל לנבחרות בדרג ב' ו-ג', כדוגמת בלגיה, פולין, פינלנד, אסטוניה, מקדוניה ונוספות שמהוות תפאורה לדבר האמתי.
אחיזת העיניים התחילה בניצחון על נבחרת רוסיה העלובה והמקרטעת. עד שעם ישראל הבין שמדובר בנבחרת רוסית בכעין ריאקציה של איגוד כדורסל רוסי מושחת, סיפקה תעשיית הבלוף סביב הנבחרת מניות במחיר מופרז. דווקא הניצחונות על פינלנד ועל פולין היו מבחינתי ניצחונות התעלות של הגדולים האמתיים שלנו – כספי ומקל. אולם ניצחונות אלו לא שיקפו דבר או חצי דבר אמתי.
הבלוף יכול היה להתגלות כבר במשחק נגד צרפת, אבל טוב יותר היה לתעשיית הבלוף למשוך עוד כמה ימים של אשליות. לפחות את הרע מכול עוד לא שמעתי – שבעצם התבוסה לאיטליה היא פועל יוצא של חילול החג…
אז מה היה לנו בקיץ האחרון? הרבה כישלונות בכל החזיתות ורק סיפור הצלחה אחד, דווקא בכדורסל של 3/3, שם אפילו זכינו במדליה. אני מודה ומתוודה שהייתי מהמתנגדים באיגוד הכדורסל מההצטרפות לטראנס החדש של 3/3 אך נותרתי במיעוט, וטוב שכך, כי במה היה יכול להתגאות הכדורסל הישראלי אלמלא השיגעון של איש אחד העונה לשם אילן קובלסקי".
