החוצפה של יובל נעים

 רק שלשום, אחרי שהשביתו את האימון וארגון השחקנים התערב, קיבלו שחקני הפועל אשקלון את משכורת פברואר. אנחנו, להזכירכם, כבר מזמן באפריל. ערב חג, יש משפחות, יש הוצאות. "כבר כמה שבועות סוחבים אותם בסיפורים ובהבטחות", העיד ביום חמישי אחד מאלה שהלינו את שכרם בצורה שערורייתית, לאחר שהוא וחבריו נאלצו לנקוט את האמצעי היחיד שנותר להם.

על יובל נעים אומרים מקורביו בתקשורת שהוא "מאמן של שחקנים". אילו באמת היה כזה, הוא היה חייב להתייצב לצידם במאבקם הצודק והאלמנטרי. אבל המאמן החליט להבין דווקא לליבם של החוצפנים מאגף הרשלנות והשרלטנות בעירייה.

"אני לא מבין על מה השביתה", אמר נעים. "אמרתי לשחקנים 'אני לא מאמן של הנהלה, אני מאמן של אמת'. לי הכי קל לדבר, כי לי חייבים הכי הרבה כסף. אבל יומיים לפני משחק? יש פה הרבה מאוד שחקנים שלדעתי היום סיימו את הקריירה שלהם. אני עם חלק מהשחקנים לא ארצה להתעסק בעתיד".

 שמתם לב לאיש העקרונות? רק עם חלק מהשובתים הוא לא ירצה להתעסק. לשחקנים הטובים, שאולי יוכלו לעזור לו בעתיד, נעים יסלח. עם הפחות טובים, שגם ככה מרוויחים מעט ומתקשים בלי המשכורת, המאמן יתחשבן. לו עצמו לא צריך לדאוג. כשחתם ב־2014 בקבוצה מליגה א' שהעירייה שפכה עליה מיליונים, הוא סיפר בגאווה: "השכר שלי יהיה לא נמוך מלפחות שישה־שבעה מאמנים בליגת העל". אז רזרבות יש כנראה, וכפי שקרה בעבר בהפועל פ"ת, יש לו דרכים משלו לגביית חובות.

 ביום חמישי טען הכלכלן והסוציאליסט אלי אוחנה ששחקני אשקלון נחפזו מדי, שהם צריכים סבלנות, ושזה בסדר אם ינקטו צעד דרסטי רק אם הסחבת תימשך. עופר אורליצקי מהרשות להפקרת תקציבים לא יכול היה לנסח זאת טוב יותר. כל עוד הלחץ אינו על חשבון הבנק שלך, מה אכפת לך להמליץ על אורך רוח?

אלא ששחקני אשקלון לא נולדו אתמול, ורובם גם לא נולדו בארץ אחרת. הם יודעים טוב מאוד שאם ישבתו אחרי שירידת הליגה תהפוך חלילה לעובדה, אף אחד לא יסתכל בכיוון שלהם.

את האחראים הראשיים לביזיון, ראש עיריית אשקלון איתמר שמעוני ושלישו הנאמן איתן קסנטיני, כולם כבר מכירים. באוגוסט 2014 כינסו שניהם מסיבת עיתונאים פומפוזית, בנוכחות המאמן החדש, ופיזרו הצהרות. "תם עידן פרוספר אזגי", הכריז אז שמעוני. "שחקנים צריכים להבין, יש להם גב מעיריית אשקלון. משכורת בזמן, אין איחורים, אין כלום".

 אז אמר. היום יש כאלה שמתגעגעים אפילו לאזגי. הקשקשן המוניציפלי מושעה ומתמודד עם כתב אישום חמור, מלחכי פנכתו חסרי אונים, ושחקני הקבוצה שרצו גב ממאמנם קיבלו ממנו כתף קרה. זו חוכמה קטנה מאוד. מאמן צריך לתמוך בשחקנים שלא מביאים פרנסה הביתה, וביום חמישי נעים איבד לא רק את חדר ההלבשה אלא גם את חדר האוכל. דווקא הוא, שהתבכיין לא מעט על קיפוח מצד שופטים, לא התרגש מקיפוחם של השובתים.

 והנה במוצ"ש, מהפך! אחרי ה־0:2 שהעלה את אשקלון מעל לקו האדום, נעים הקפיד ללחוץ את ידיהם של אלה שרק יומיים קודם גמר להם את הקריירה (או לפחות לרובם), ואפילו אמר: "אני מאמין מאוד בשחקנים". חבל. במקום זה הוא היה צריך לומר: "הפעם אני מעדיף לשתוק ולהתנצל בפני השחקנים. הניצחון כולו שלהם".