גל חזיזה
11.01.12 / 12:13
גם אני כמו כולם הזדעזתי לשמוע על ההסכמים הסודיים שנחתמו בקרית מלאכי נגד המגזר האתיופי בעיר, אך
גם אני כמו כולם הזדעזתי לשמוע על ההסכמים הסודיים שנחתמו בקרית מלאכי נגד המגזר האתיופי בעיר, אך הופתעתי - הרבה פחות. ההתמודדות עם המצב צריכה להיות בעיניי בשלושה מישורים: הכרה והתמודדות עם הגורמים לתופעה, שיתוף פעולה פורה מצד המגזר האתיופי ושינויים תפיסתיים שלנו כחברה.
[caption id="attachment_16380" align="alignright" width="146" caption="טל קרוגמן"]
[/caption] בתור אשקלונית ברוב ימי חיי, זכיתי להכיר לא מעט את קרית מלאכי כאחת הערים הסובבות אותי, על כן מהיכרותי זו אני יכולה להעיד שהעיר מורכבת מאוכלוסיות מוחלשות ומודרות, גם בלעדי המגזר האתיופי שבתוכה. העיר סובלת מעוני בשיעור גבוה, אחוזי אבטלה גבוהים ומבחר דל של אפשרויות תעסוקה, כאשר ככלל בעיות אלו יוצרות מצב של מתח מתמיד על המשאבים השונים בתוכה, אז נוצרת מציאות שבה בני העדה האתיופית נתפסים כלא רצויים בחברה באופן כללי, מה שמוביל להדרתם גם מהשכונה ומהבניין המשותף. אני רוצה לומר שביטויי גזענות אלו מסתירים בתוכם מצוקה הרבה יותר רחבה ועמוקה שמאפיינת את כלל האוכלוסיה בעיר, כאשר הגזענות היא רק אחד התסמינים שלה וכדי להתמודד בצורה אמיתית עם התופעה יש לפנות תחילה, להתמודדות עם המקור שלה, וזאת יש לעשות באמצעות חיזוק הפריפריה בכלל על ידי הרשויות ושאר הנוגעים בדבר. מישור נוסף ומקביל של פתרון צריך לבוא מתוך בני העדה עצמם. אם מגזר כלשהו מקבל על עצמו את הגזרות של מי שמתייג ומדיר אותו, או שלא מכיר כלל במציאות שסובבות אותו ובוחר להתעלם ממנה ולהתכנס בתוך עצמו, הרי שלתפיסתי הוא אחראי לא פחות מהאחרים למצב. לבני העדה יש חלק משמעותי לביסוס מעמדם בחברה הישראלית בכלל ובקרית מלאכי בפרט, והייתי שמחה לראות יותר אנשים לוקחים בו חלק על ידי הסרת החסמים וניסיון להתקרב ולהפתח, עם על הקושי שבדבר. באשר למישור השלישי, הנוגע בנו כחברה, מה אנחנו יכולים לעשות כדי למגר את התופעה? כפי שפתיחותם של בני העדה האתיופית הכרחית, כך מוטלת חובה זו גם עלינו. עלינו לפעול לפתיחות וקרבה האחד עם השני להכיר, לשוחח, לפגוש את בני העדה בכל המסגרות בהן נקח חלק, רק כך נוכל לגשר על הפערים התרבותיים. "הזר" מפסיק להיות מפחיד ברגע שמכירים ועד מהרה הוא גם מפסיק להיות "זר". אם נזכר בהיסטוריה של העם היהודי בתפוצות, נגלה כי גם אנחנו כעם תוייגנו, והודרנו ואף מעבר לכך, לכן קצת יותר מודעות ורצון להתקרב לאחר תתרום הרבה יותר להתנהלות שלנו כחברה.
