גל חזיזה
08.02.12 / 12:34
הורי ובני דורם נוהגים לספר לי שפעם אישה שמנה נחשבה הכי יפה שיש. אישה עבת בשר נחשבה בזמנו ה"חתיכה".
הורי ובני דורם נוהגים לספר לי שפעם אישה שמנה נחשבה הכי יפה שיש. אישה עבת בשר נחשבה בזמנו ה"חתיכה". כנראה שתפיסה זו הייתה קשורה לכך שלהיות רזה קושר בזמנו לחולי.
בעידן המודרני, לעומת זאת, העלבת שמנים הפכה לספורט לאומי. אין ספור סטטוסים בפייסבוק לועגים ל"קים", משתתף בתוכנית הפח הגדול, רק בגלל משקלו. [caption id="attachment_15364" align="alignright" width="300" caption="גל חזיזה: השמנה לא נושא לבדיחה"]
[/caption] שלל תמונות לועגות לשלבים השונים בחייו, כאילו כל מהותו של אותו בחור משכיל עם תואר שני בעריכת דין היא היותו שמן שניתן לצחוק עליו. אני זוכר איך בצעירותי הבנים היו עורכים תחרות מי מעליב בצורה האכזרית ביותר את השמנה של הכיתה או השכונה. לא היינו קוראים לה בשמה, אלא "השמנה" או ה"דאבה", וכולם כבר היו יודעים במי מדובר. למצוא אהבה כאדם שמן, כשבפייסבוק מתנוססות אינספור תמונות של אנשים שדופים וחטובים, זו כמעט משימה בלתי אפשרית. איך אדם שמן יכול להתמודד עם היצע האנשים שעומדים בסטנדרטי היופי המקובלים? אנשים רבים לא מבינים שאין לאדם כמעט שום סיכוי להילחם בגנים שלו. מי ששמן - 99 אחוז שיישאר שמן לכל חייו. כמה שהשמן לא יילחם בתופעה זו סיכויו לנצח עדיין אפסיים. מה שבאמת קובע זה הגנים שאותם אי אפשר לשנות. אפשר לרדת בכמה אחוזי שומן, אבל לשינוי דרסטי אין באמת סיכוי. אלו שמעליבים, חושבים לעצמם שהשמנים הם בעלי עור של פיל, ולכן הצחוקים על חשבונם לא פוגעים בהם. אמנם מעולם לא הייתי שמן, אבל לא צריך להיות בעל לב רגיש במיוחד כדי להבין שההעלבות גורמות לשמנים עוגמת נפש רבה. אני לא יודע מי אשם בתופעה: השמנים שלא מגיבים או הרזים המעליבים וחסרי הלב, אך בדבר אחד אני בטוח הגיע הזמן להפסיק עם זה. הפוסט פורסם לראשונה באתר ויאנט
