הבלון שהתפוצץ

מאת: אלון גורן, יו"ר עמותת דין ומשפט, האגודה הישראלית לפיקוח והגנה על זכויות האזרח

מששכך אבק הבחירות, ברצוני להאיר תופעה בלתי ראויה, שלא די נותנים עליה את הדעת, במידה רבה הציבור משלים עמה בשתיקה, ואף נוטה לקבלה כסוג של "תופעת

טבע", משהו שהינו כביכול חלק מכללי המשחק  אולם לא היא

הנני מתכוון למנהג הקלוקל והפסול, שנהג בו ראש העיר היוצא, בני וקנין, כעניין שבמסורת, לייבש את ציבור התושבים לכל אורך הקדנציה, ואז, או טו טו לפני

הבחירות, להתעורר לחיים ו'לפטם' את הציבור עם פרויקטים שונים, חלקם גרנדיוזיים ומיותרים, שנועדו ליצור אשליית ראש עיר פעיל.

מה רע בכך? ובכן, שני דברים:

האחד, יש בכך משום זלזול חמור ומעליב באינטליגנציה והזיכרון של הציבור. בעשותו כך אומר בעצם ראש העיר: ראו סכלים שכמותכם, אין זה חשוב מה אעשה או מה לא אעשה, במשך 4 וחצי שנים. די שמעט לפני הבחירות אפגין רושם, רעש של עשיה, ואתם, רפי דעת וחדלי זיכרון, תמהרו להסיק שאני "תותח" אמיתי, ותריעו לי (בקלפי כמובן).

שנית: יש בכך משום מעילה בתפקיד ושימוש בסמכות בחוסר תום לב מובהק. שכן, מי שמרשה לעצמו להפנות את רוב המשאבים העירוניים לעת הקצרה של טרום בחירות - מעיד על עצמו שאינו פועל בתום לב לטובת הציבור לכל אורך הקדנציה. שאחרת, היה מפזר את ההשקעה בצורה הוגנת וזהה לכל אורך כהונתו. תחת זאת מבכר הוא את השיקול האגוצנטרי הפסול, שאומר בערך כך: אני אטפל בכם כהלכה לפני הבחירות. שאר הזמן, אוכל ליהנות ממנעמי השלטון, גם לטוס לחו"ל עד בלי די, תוך צפצוף על ציבור הבוחרים, וארבעה חודשים לפני הבחירות אקנה אתכם בזיל הזול. עסקה משתלמת ...

למה הדבר דומה? מה תאמרו על מורה שמשקיעה בתלמידים רק בסוף שנת הלימודים, לפני יום הורים, או רק כשהמנהל או המפקח בשטח? מה תאמרו על בעל מקצוע שמטפל בך כראוי רק בהגיע מועד התשלום, כאשר הוא זקוק למראית עין של מעשיו, ולא כפי הצורך? האם לא הייתם אומרים שבעל מקצוע שכזה הינו בגדר מאחז עיניים המועל בשליחותו?

חמור מכך, כאשר לצורך הבחירות מנחיתים על העיר פרויקטים גרנדיוזיים, בזבזניים ופזרניים, ובכך מוסיפים חטא על פשע. דומני ש'כיכר המיליונים' ליד הים הינה דוגמא מובהקת לכך. האם הכיכר הזו "טובה" לתושבים רק שלושה ימים לפני הבחירות?! (כמובן בטקס צבעוני רעשני...). כך גם המדרחוב החדש, שלמרבה ההתבזות אף לא הושלם לפי ה"תכנון" טרם הבחירות, ואשר עבודות הקמתו נמשכות בעצלתיים ובאטיות בלתי נסבלת, תוך גרימת נזק צער ועגמת נפש עצומה לתושבים, לעוברים ושבים ולבעלי העסקים. וכך גם כיכרות ופרויקטים מגלומניים שהגיונם ונחיצותם מוטלים בספק גדול.

דומה כי זאת הפעם סירב הציבור לקנות בצורה עיוורת את הטכניקה הפסולה והמקוממת הזו. את התופעה הזו מן הראוי להציף על פני השטח ולהוקיע. זה נקרא מעילה באמון. זה נקרא לעשות מאיתנו חוכא ואטלולא. הדבר מאפשר לראש העיר לנהוג כציניקן חסר תקנה, להינות ממנעמי השלטון לכל אורך הקדנציה, תוך התעלמות מחובתו להקדיש עצמו למען הכלל לכל אורך הדרך, ותוך כך שסומך על "טיפשות" בוחריו, אותם רואה כ"מונחים בכיסו", את אלה יקנה בנזיד עדשים בסוף הקדנציה.

רבים מאיתנו חשו זה מכבר שבני וקנין כבר מזמן עייף מלעבוד למען הציבור. בכל הכבוד, מה שראינו 5 שנים זה  רחוק מלהצעיד עיר קדימה! כזכור הוא כבר נטש אותנו בלא נקיפות מצפון בהזדמנות ראשונה לטובת ג'וב של יו"ר פלאפון. לא יהא זה הימור פרוע להניח שלא יתמיד בכהונת חבר מועצה, לטובת תפקיד מפתה ראשון שיזדמן לו.

'גדלות רוח' הוכיח בכך שלא הואיל לברך את ראש העיר החדש, כמקובל בכל מקום בעולם, (כנראה שזה מעל לכוחותיו), דבר שהינו המינימום המתבקש בכל תרבות. דומה שבכך נתן לנו שוב להבין עד כמה העיר באמת חשובה לו, להבדיל ממנעמיו האישיים. את המנון העידוד הילדותי, התפל וסר הטעם: "עוד נשוב ל(מנעמי) השלטון" – הייתי מציע לו להחליף ל"בבנין ירושלים ננוחם"...

'באתי לעבוד' – אמר ראש העיר החדש. תחושתי הינה שהוא כבר מקיים, משפתח את כהונתו ברגל ימין, ברוב מרץ ואיכפתיות, שעל פי כל הסימנים יאפיינו אותו, לא רק לרגל הבחירות הבאות. מי שלא יתן צ'אנס לקואליציה הבריאה החדשה, וידבק בעבר שאבד עליו הכלח, ויבחר באופוזיציה על מנת לקנטר – עלול לצלול לתהום הנשייה כמי שהחמיץ את עולמו, כי "אין הזדמנות שניה לעשות רושם ראשון..."