וקנין לא יודע לפרגן

 אלון גורן, ממשיך בביקורת שלו  כלפי ראש העיר הקודם 

"אני שליח של הציבור, וזה הכוח המניע אותי. בדרך שלי יש ניצחונות ויש גם תבוסות. אבל תבוסות לא שוברות אותי. אעשה הכול כדי לסייע בידי, איתמר שמעוני, כדי לשקם את העיר. התקבלה הכרעה דמוקרטית ברוב מוצק. אני מקבל ומכבד באופן מוחלט את הבחירה הזו, וגאה בכך שאני חי ומתנהל במדינה דמוקרטית. אני מקבל את ההכרעה בלי תנאים, בלי בקורת, בלי הסתייגות, ובלי בקשות לכיבודים, בלי מס' 2 משוריין. אני נותן לאיתמר קרדיט מלא, ואני מאמין ביכולות שלו."

נשמע לכם מוזר? משהו לא מצלצל הגיוני פה?...

ובכן, לא טעיתם. מילים אלו לא נאמרו על ידי בני וקנין לאיתמר שמעוני, אלא כך ממש, ע"י גב' שלי יחימוביץ כלפי בוז'י הרצוג, לו הפסידה השבוע בבחירות שנתקיימו במפלגת העבודה.

ככה מפסידים, אדון וקנין. כך מדבר בן תרבות. כך מדבר איש פוליטי עם כבוד עצמי. כך מדבר מי שמכבד דמוקרטיה. כך מתבטא מי שאינו חושב שכל העיר שייכת לו, בראוותנות ואגוצנטריות. כך מדבר אדם שיש בו קורטוב של ענווה.

חלף כבר כמעט חודש מאז הבחירות, ומצד וקנין -  אף מילה של פרגון, אף מילה של כיבוד החלטת הבוחר. אני, ואני, ואני, ואני. ואם זה לא אני  -  אז, תדעו שהמצב מאד 'מסוכן', ותתפללו שהעיר לא תידרדר, וכו'.  ובכלל, בלעדי יש חיים?

אני אישית משוכנע שאיתמר יזניק את העיר לממדים שלא חלמתם. ומדוע אני אומר זאת? פשוט מאד, כי אני מכיר אותו מתפקודו כמנכ"ל חברת אתרים בתל אביב. האיש, וזו אינה גוזמא, הדהים את כל המומחים בתל אביב ביכולות הבלתי רגילות שלו, יכולות הניהול והביצוע כאחת. כך, בענייני המרינה בתל אביב, הטיילת, נמל תל אביב, בריכת גורדון, שבילי אופניים ועוד.

השבוע כתב בני וקנין, 'פוסט בפייסבוק שלו, ובו סיפר בגאווה כיצד "הוזמן על ידי מספר סוחרים במדרחוב, כדי לחזות בהדלקת התאורה החדשה במגדל'. הוסיף וציין: "המדרחוב רושת בעמודי תאורה בסגנון פריזאי, ורוצף באבן מיוחדת. הסוחרים הביעו בפני את תודתם שזוכים לסביבת עבודה אירופאית. אני מתמלא גאווה לראות את חזוני מתממש והפיכתו ל"שאנז אליזה" של העיר אשקלון".

שבוע קודם כתב וקנין, בפייסבוק על כך ש"בימים אלו הולך ונשלם פרויקט חיבור שדרות בן-גוריון לחוף הים של העיר אשקלון, מכיכר המזרקה נבנו קירות תומכים מבטון וכו'.". ושבוע קודם לכך: "בכל יום אני פותח את הבוקר בהליכה לאורך חוף ימה המדהים של העיר אשקלון".

בתגובה כתב לי עתונאי באשקלון במילים אלו: "זה פשוט נראה פאתטי שלאחר הפסד כל כך חרוץ בבחירות, הוא מעלה סטטוסים על פרויקטים, ומספר שכל התושבים מודים לו עליהם. במיוחד פרויקט המדרחוב שאין אפילו סוחר אחד שיגיד לך שהוא מוצלח ושתרם להם. גם אופן הצגת הדברים פשוט מגוחך בעיניי. אין בעיה שהוא כותב דברים וממשיך להיות מעורה. יש בעיה עם כך שהוא מסרב בכל תוקף להבין שתם זמנו כראש עירייה ומדבריו עולה כי הוא ממש לא מקבל את ההפסד".

אז אדון וקנין, ברשותך, כמה דברים למען הסדר הטוב:

קודם כל, לא עשית שום טובה שהשתמשת בכספים ששייכים לתושבים והופקדו בידיך בנאמנות - לצרכי העיר!

אינך שונה מכל אדם שעובד נותן תמורה בעד עבודתו.  ואינו מחפש מדליות בגין כך!

כל אחד יודע לקחת כספיי ציבור, ולשפוך אותם על פרויקטים. מה הסיפור?

השאלה היא אחרת: האם השימוש שעשית בכספים שלנו הוא מושכל, סביר, ראוי, והייתי מוסיף - עונה על הקריטריונים החוקיים?

אם המדרחוב הזה עולה בסביבות מאה מיליון שקל, כפי שמדברים – ואפילו הרבה פחות מזה – (אתה לא נתת לציבור דין וחשבון מלא, כי תמיד היית מאד 'שקוף') – כי אז זו שערורייה ממדרגה ראשונה.

המשרד שלי ממוקם שם, ואני פוסע במדרחוב כל יום. אז ככה: קודם כל המדרחוב הקודם היה בכלל לא רע. למה להחליף? אין דברים יותר חשובים לעשות בכסף? האם אדם נורמלי מחליף את הסלון שלו סתם כי ניתן אולי לעשות סלון יותר טוב? בפרט כאשר יש דברים חשובים יותר לעסוק בהם!

שנית, העבודות במדרחוב נמשכו בתקופתך זמן ארוך בצורה בלתי מתקבלת על הדעת. בשלומיאליות, רשלנות ובעצלתיים. הטרחה והבלגן שהדבר גרם לסוחרים ולתושבים – זו שערורייה בפני עצמה.

ועוד: צר לי לומר לך שרוב האנשים שאני משוחח עימם - מאוכזבים מאוד מהפרויקט הזה, ומטיב העבודה. העבודה רשלנית, לא איכותית, והביצוע 'חפיפניקי' וכושל.

כל הכבוד על 'עמודי תאורה בסגנון פריזאי' וכו'. ברם, שאלת השאלות היא: אי אפשר היה לשדרג את המדרחוב בעלות הרבה יותר קטנה, בלי לשפוך כספיי ציבור בממדים מטורפים? לא חבל על הכסף?

מה הסיפור להיות בזבזן ופזרן בלי חשבון, וא"כ לספר סיפורי 'גאוות יחידה'? כל אחר יכול לקחת כסף ולשפוך אותו. השאלה: איפה ההיגיון, איפה הטעם, והיכן הסבירות והכדאיות?

כך לגבי המזרקה החדשה 'מזרקת המיליונים' כינויה בפי הציבור הזועם והמתוסכל, שזהו סקנדל בפני עצמו.

הסכומים שהושקעו במזרקה הינם הזויים, וכל כולם נועדו לעשות רושם 'על הברווזים' לפני בחירות. משל היינו עדר של מטומטמים שניתן לסמא עינינו עם קצת סילוני מים שלושה ימים (!) טרם בחירות. אם זו אינה חוצפה – אינני יודע מה זו חוצפה.

הכיכר הזו, כאשר אין בה מים – וכך הוא רוב הזמן – היא שיא של כיעור מגושם וקר! התכנון כושל ותמוה מאד. אין טיפה ירוק, טיפה טיפוח. רק צינורות ברזלים מכוערים, ולפעמים קצת מים, ולא סתם מים, אלא כאלו שמתיזים לכביש ומהווים סכנה בטיחותית. הכיכר גדולה מדי, מחייבת כל נהג תמים שכל פשעו הינו שחפץ להגיע ליעד - לעשות סיבוב ארוך כאורך הגלות, להיתקע בפקק של נהגים סקרנים, להחליק במים על הכביש – וזו נקראת הצלחה?

בנוסף, על פי הידוע, הכיכר נבנתה ללא אישורי תכנון מתאימים, היינו שלא כחוק. מהר, מהר לפני בחירות...

ומדוע כל כך הרבה כסף להשקיע בכיכר אחת, בעיר בה לא חסר אנשים שמשוועים לכיכר לחם?!

ומי הוא שמרוויח מהבזבזנות והפזרנות הזו, שאיש לא היה עושה מכספו הפרטי?!

אני מקווה שכל הבזבוזים הנוראים הללו ייחקרו עד תום. אני לפחות אפעל כדי לבדוק זאת.

אז אדון וקנין הנכבד, איך אומרים היום? תרגיע, ותירגע!

בחיים לא התעניינת בנו, כמו לאחר התבוסה.

מיד סמוך לאחר הניצחון, הלא מנהגך היה לטוס לחו"ל, והתמדת בטיסות רבות מספור (עשרות!) לכל אורך הקדנציה.

אטום היית לרחשי לב הציבור, וחסר התחשבות ברגשות הכלל.

עכשיו התחלת לתקשר עם התושב? מזל טוב שנזכרת בנו!

אז קודם כל, קום ואמור לשמעוני מה שאמרה שלי יחימוביץ לבוז'י הרצוג.

אל תנהג כילד מגודל שלקחו לו הצעצוע. ה"צעצוע" הזה – בניגוד למה שנדמה היה לך – הוא לא שלך. היה מופקד בידיך למען הציבור, ותו לא.

תבקש סליחה על ההשמצות, על האטימות, על חטא היוהרה – ומכאן אפשר לדבר הלאה.

ועד אז – הנח לנו.