גל חזיזה
10.05.12 / 09:29
"אשתי, אני יורד שנייה למטה, השכנים עושים קצת רעש, להתראות..בעולם הבא" אלימות הפכה להיות חברה שלנו,
"אשתי, אני יורד שנייה למטה, השכנים עושים קצת רעש, להתראות..בעולם הבא" אלימות הפכה להיות חברה שלנו, ברגעי כעס היא באה, יושבת לידנו בכל מקום, בכל זמן.
[caption id="attachment_19441" align="alignright" width="282" caption="יוני סבג, לא לאלימות כן לסובלנות"]
[/caption]
היום ללכת ברחוב הפך להיות כבר מסוכן, אתה יכול למצוא את עצמך בתוך קטטה המונית על סיגריה שלא רצית לתת, על תפיסת החניה או על תפיסת הכסא בחוף הים. בואו נודה, השתגענו, הפכנו למשוגעים, הכל רקוב אצלנו, אם כמובן אנחנו דוברי אמת, עד לאן? עד לאן נגיע?, הרי מדינה כל כך קטנה, אחד מכיר את השני, אז אופססס, למה? למה להעלות ישר את הטורים למה לא להמתין שנייה? לתת חיוך ולחיצת יד ולהוריד את האגו המטופש שתלוי על צווארנו.
כקולר התלוי על הצוואר של ההולך על 4 של השכן שלי ממול. מסופר על זוג שחיים את חייהם בסכנה מתמדת, השכנים שלהם רוצים ברעתם, בגלל שכולם מקנאים באהבה שלהם אחד לשנייה, הזוג הזה, שכל כך אוהב וכל כך מסור אחד לשנייה מוצא את עצמו במלחמה מתמדת, יום יומית, השכנים שלהם מתנכלים, מתאכזרים ואף מתפללים שהם פשוט ייפרדו אחד מהשנייה, ביום מן הימים זה השפיע על הזוג, מה שקורה מסביבם התחלחל אל תוך ביתם, השפיע לרעה על הזוג, זה גרם למשבר רציני בניהם, הם התחילו לריב ריבים שהסערה פשוט גרה איתם בבית, ישנה איתם במיטה וליוותה אותם במהלך יומם,השכנים שמחו, 'סוף סוף' יש מריבה בניהם שיכולה לגרום לפרידה, הזוג שכח את המלחמה סביבם והם התעסקו במלחמה בתוך ביתם, איך נגמר בניהם? ימים יגידו.
הזוג הזה חברים זה אנחנו,-אנחנו והמדינה, הרי תמיד רוצים ברעתנו תמיד רוצים שנסבול, בכל דור סבלנו, ועכשיו? זה הכל תלוי בנו, אם נכבד ונעריך אחד את השני שום דבר לא ישבור אותנו, ואם ניתן לרע שיש מסביב להשפיע על אהבתנו אחד לשני ולמדינה זה יכול להוביל לאסון. בכל מערכת יחסים מכל סוג שהיא יש משברים, יש ריבים ולפעמים יש גם חילוקי דעות, אבל פה במערכת יחסים של 64 שנה, מערכת יחסים שבנבכי נשמתה יש בה אסונות שכול עמוק ובעיקר גאווה אדירה אסור לתת לה להתפרק, כי הרי אם אנחנו ביחד, גוף אחד שום דבר בעולם לא יכול לשבור אותנו, תשאלו את ההיסטוריה היא בוודאי תספק לכם תשובות מלאי גאווה.
ביחד זה כוח וביחד קודם כל נטפל במלחמה שלנו עם עצמנו אחרי זה נתעסק במלחמות האין סופיות שמתנהלות סביבנו. מתוך שבעים נבחר עם אחד, עם סגולה, עם שיש בו ימים של עצב ולמחרת ימים של שמחה, עם שיש בו חכמה וכישרון וכל יהודי הוא מיוחד. אז מה ניתן לשכנים הרעים להתמוגג משמחה שיש בינינו משברים? זה הכל תלוי בנו, הכל מונח על כתפינו.
[/caption]
היום ללכת ברחוב הפך להיות כבר מסוכן, אתה יכול למצוא את עצמך בתוך קטטה המונית על סיגריה שלא רצית לתת, על תפיסת החניה או על תפיסת הכסא בחוף הים. בואו נודה, השתגענו, הפכנו למשוגעים, הכל רקוב אצלנו, אם כמובן אנחנו דוברי אמת, עד לאן? עד לאן נגיע?, הרי מדינה כל כך קטנה, אחד מכיר את השני, אז אופססס, למה? למה להעלות ישר את הטורים למה לא להמתין שנייה? לתת חיוך ולחיצת יד ולהוריד את האגו המטופש שתלוי על צווארנו.
כקולר התלוי על הצוואר של ההולך על 4 של השכן שלי ממול. מסופר על זוג שחיים את חייהם בסכנה מתמדת, השכנים שלהם רוצים ברעתם, בגלל שכולם מקנאים באהבה שלהם אחד לשנייה, הזוג הזה, שכל כך אוהב וכל כך מסור אחד לשנייה מוצא את עצמו במלחמה מתמדת, יום יומית, השכנים שלהם מתנכלים, מתאכזרים ואף מתפללים שהם פשוט ייפרדו אחד מהשנייה, ביום מן הימים זה השפיע על הזוג, מה שקורה מסביבם התחלחל אל תוך ביתם, השפיע לרעה על הזוג, זה גרם למשבר רציני בניהם, הם התחילו לריב ריבים שהסערה פשוט גרה איתם בבית, ישנה איתם במיטה וליוותה אותם במהלך יומם,השכנים שמחו, 'סוף סוף' יש מריבה בניהם שיכולה לגרום לפרידה, הזוג שכח את המלחמה סביבם והם התעסקו במלחמה בתוך ביתם, איך נגמר בניהם? ימים יגידו.
הזוג הזה חברים זה אנחנו,-אנחנו והמדינה, הרי תמיד רוצים ברעתנו תמיד רוצים שנסבול, בכל דור סבלנו, ועכשיו? זה הכל תלוי בנו, אם נכבד ונעריך אחד את השני שום דבר לא ישבור אותנו, ואם ניתן לרע שיש מסביב להשפיע על אהבתנו אחד לשני ולמדינה זה יכול להוביל לאסון. בכל מערכת יחסים מכל סוג שהיא יש משברים, יש ריבים ולפעמים יש גם חילוקי דעות, אבל פה במערכת יחסים של 64 שנה, מערכת יחסים שבנבכי נשמתה יש בה אסונות שכול עמוק ובעיקר גאווה אדירה אסור לתת לה להתפרק, כי הרי אם אנחנו ביחד, גוף אחד שום דבר בעולם לא יכול לשבור אותנו, תשאלו את ההיסטוריה היא בוודאי תספק לכם תשובות מלאי גאווה.
ביחד זה כוח וביחד קודם כל נטפל במלחמה שלנו עם עצמנו אחרי זה נתעסק במלחמות האין סופיות שמתנהלות סביבנו. מתוך שבעים נבחר עם אחד, עם סגולה, עם שיש בו ימים של עצב ולמחרת ימים של שמחה, עם שיש בו חכמה וכישרון וכל יהודי הוא מיוחד. אז מה ניתן לשכנים הרעים להתמוגג משמחה שיש בינינו משברים? זה הכל תלוי בנו, הכל מונח על כתפינו.
מקווה שהזוג ימשיך להיות יחד עוד אין ספור שנים, והאלו השכנים הרעים, הם בסופו של דבר סתם מקנאים. ויש משפט ידוע שאומרים על קנאים....
בעזרת ה'.
הכותב הוא: שחקן תאטרון ויוצר, מדי יום חמישי יביא לכם טור דעתו על הנושאים המדוברים בחברה ובתרבות.
